מעברה

מעברה (השם הרשמי: "יישוב קליטה", מקום זמני לעולים) היו יישובים זמניים שנועדו להחליף את מחנות העולים בישראל אחרי קום המדינה. לוי אשכול, כראש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות, הציע את הרעיון. המעברות הוקמו במחנות צבא בריטים לשעבר, בשולי יישובים קיימים ובכפרים ערביים נטושים.


עם קום המדינה החלה עלייה מסיבית של יהודים. בעשור הראשון עלו למעלה מ-900,000 עולים. הגידול המהיר והצפיפות במחנות חיזקו את הצורך בפתרון דיור מהיר ויעיל.


אשכול קידם פתרון שנקרא "מעברה", שכונת עולים זמנית ליד יישובים ותיקים. המטרה הייתה שאנשים יעבדו בקרבת מקום וישתלבו בהדרגה ביישוב הוותיק. כך ציפו לצמצם את התלות הכלכלית של העולים ולחלק את האוכלוסייה הגאוגרפית.


הבדל מרכזי בין מחנות העולים למעברות היה שבמעברה נדרשו התושבים לפרנס את עצמם. המעברות סיפקו פתרון דיור מהיר, אך הבתים היו דלים ומיועדים לזמניות: אוהלים, בדונים (צריפים עשויים בד), פחונים (מבנים מפח), אזבסטונים וצריפונים.


המצב התברואתי היה קשה. חדרי שירות ומקלחות היו מועטים ביחס לאוכלוסייה. דוגמאות קיצוניות כללו מקלחות בודדות לאלפי אנשים ותאי שירותים עם עשרות אנשים בכל אחד. פינוי האשפה היה לעיתים נדיר.


אספקת המים לא הספיקה לכולם. חלק מהעולים קיבלו מים לכל יחידת דיור, אחרים נאלצו לשתף מקור מים מרוחק.


ב-1954 רבים מתושבי המעברות חיו ללא תאורה ברחוב או ללא קו חשמל בתוך הדיור. רק אחוז קטן נהנו מחשמל בתוך הבית.


חלק מהמעברות לא היו מחוברות בכבישים ראויים. שירותי תחבורה ציבורית היו חלקיים ולעיתים נדירים. משרדי דואר, טלפונים וגישה לתקשורת היו מוגבלים או מרוחקים.


בהתחלה הורכבו היושבים ממגוון יוצאים מארצות שונות. עד 1952 הפכו יוצאי אסיה וצפון־אפריקה לרוב במעברות, וכך נוצר חוסר שוויון ביחס לדיור ולתמיכה שקיבלו עולים מארצות אירופה ואמריקה.


החל משנות החמישים החלו המעברות להתפרק. חלק פורקו בהכוונה ממשלתית וחלק התרוקנו באופן ספונטני כשהעולים עברו לשיכוני קבע. בין 1952 ל-1955 ירד מספר דרי המעברות באופן משמעותי. רבות מן המעברות הפכו לערים או לשכונות קיימות.


בסוף שנות השמונים והתחלת שנות התשעים הוקמו אתרי קראוונים לעולים חדשים, שהזכירו מעברים. הם כללו מים וחשמל בכל יחידת דיור. המעברה האחרונה פורקה בשנת 2004.

מעברה (יישוב קליטה - מקום זמני לעולים). אלו היו שכונות זמניות לעולים החדשים במדינה.


אחרי מלחמת העצמאות הגיעו אלפי עולים ארצה. היו יותר מדי אנשים למעט מקומות לישון. לכן הקימו מעברות מהירות.


לוי אשכול הציע לבנות שכונות ליד עיירות קיימות. כך אנשים יוכלו לעבוד קרוב לבית ולהשתלב לאט.


הבתים היו פשוטים: אוהלים, צריפים מפח ובד. התושבים עבדו כדי להתפרנס.


בחלק מהמעברות היו מעט שירותים ומקלחות. המים והחשמל לא תמיד הספיקו. לא הייתה תחבורה רציפה או משרדי דואר וטלפון קרובים.


בהתחלה הגיעו עולים מאזורים רבים. אחרי כמה שנים רוב תושבי המעברות היו יוצאי אסיה וצפון אפריקה.


עם הזמן אנשים עברו לשיכוני קבע. חלק מהמעברות הפכו לערים חדשות.


בשנים האחרונות קמו אתרים דמויי מעברה לעולים חדשים. הם היו עם מים וחשמל בכל דירה עד פירוקן בסוף.