מעורבות ילדים ונוער בסכסוך מזוין היא תופעה שבה אנשים מתחת לגיל 18 משתתפים בפעילות צבאית. הילדים יכולים להילחם, לשמש כשליחים או סיוע לא חמוש, ואפילו לשמש "מגן אנושי", אדם שנמצא בקרבת לוחמים כדי להקשות על תקיפתם.
מעורבות ילדים במלחמות קיימת מאז העת העתיקה. בתרבויות הים התיכון היו ילדים עוזרים בלוחמה, נהגי מרכבה ונושאי כלים. גם ביוון וברומא השתמשו בנערים, ולעיתים גייסו אותם בכפייה. בימי הביניים ילדים שימשו בעיקר כנושאי ציוד, ובמקרה קיצוני כמו מסע הצלב של הילדים (1212) רבים נמכרו לעבדות.
במהלך המאה ה-19 וה-20 גויסו ילדים לציים ולצבאות מודרניים. דוגמה היא חוק הצאר צי'ק ששלח ילדים יהודים לאימונים צבאיים ברוסיה. במלחמת העולם השנייה נרשמה מעורבות של נערים בהתנגדות ובארגונים צבאיים רשמיים, כמו הנוער ההיטלראי שנשלח לעתים לשירות בצבא.
האמנות הבינלאומיות מנסות להגביל את השימוש בילדים בלחימה. שני הפרוטוקולים הנוספים לאמנות ז'נבה (1977) מונעים גיוס ילדים מתחת לגיל 15 ולוחצים על הגבלת השתתפותם בני 15, 18. אמנת זכויות הילד (1989) קוראת למדינות להבטיח כי מתחת לגיל 15 לא ייקחו חלק ישיר במעשי איבה. מועצת הביטחון של האו"ם הוציאה החלטות שמגנות גיוס ילדים ומזמנות אמצעי מעקב ודיווח.
ארגון העבודה הבינלאומי (ILO) הגדיר גיוס כפוי של ילדים לעימותים כמין הצורות החמורות ביותר של עבודת ילדים. המדינות החתומות נדרשות להפליל גיוס שכזה ולהחיל אכיפה יעילה.
גם בזמננו גויסו ונגייסים ילדים במקומות רבים. הם שימשו כצופים, שליחים, לוחמים ולעיתים כמגינים אנושיים. חלקם נאנסו או ניצלו למטרות מיניות; אחרים הוכפו לבצע מעשים אלימים או נזקו על ידי סמים ופחד. מניעים להישארותם בצבא כוללים תעמולה, לחץ חברתי ותחושת הואחזות בקבוצה.
במלחמת וייטנאם נרשמו מקרים שבהם הועברו לילדים מטענים או הורו להם לזרוק אבידות. בברית המועצות ובמלחמותיה נעשה שימוש במכשירי נפץ שהוצבו בצעצועים כדי לפגוע במי שיאספו אותם. במלחמת איראן, עיראק היו דיווחים על נערים שפונו משדות מוקשים, ולפעמים שימשו בתיאורי יחסי דת כדי לשכנעם.
באפריקה גויסו ילדים על ידי מדינות וקבוצות מורדים, כולל בסיירה לאון וליבריה, ואף הועמדו מנהיגים לדין בגין גיוס ילדים. באוגנדה ארגון ה-LRA חטף אלפי ילדים בשנות ה-2000 כדי לגייסם ללחימה ולשירותים אחרים.
במזרח אסיה דיווחו על גיוס שיטתי של נערים בתנועות גרילה כמו הטרור של הטמילים בסרי לנקה ובארגונים בפיליפינים.
בבריטניה ניתן להתגייס מגיל 16 והליטו שזה מעורר ביקורת. בארצות הברית מגויסים נערים בני 17, והמדינה מעוכבת בחתימה על אמנת זכויות הילד.
בתקופת המחתרות והמלחמה עלה שימוש בנוער במשימות שונות, לעתים גם בסיכון. כיום החוק מעלה את גיל הגיוס לצה"ל ל-18, אם כי מי שמלאו לו 17 יכולים להתגייס בהסכמת ההורים. קיימים בתי ספר תיכוניים צבאיים שמכינים תלמידים לשירות.
נרשמו מקרים שבהם נעשה שימוש בילדים לפיגועים, לשליחויות או כחשודים במעבר מטענים. גם דו"חות בינלאומיים המערכתיים תיעדו ניצול ושימוש בילדים על ידי קבוצות שונות. דו"חות צה"ל וגם ארגוני זכויות אדם הציגו דוגמאות וקראו להפסיק שימוש כזה. בשנים האחרונות הועלו דיווחים על שימוש בילדים להעברת מטענים ברצועת עזה.
ארגוני זכויות אדם ומוסדות בינלאומיים פועלים להפסיק את גיוס הילדים. על פי דו"ח משמר זכויות האדם משנת 1998, כ-300,000 ילדים מתחת לגיל 18 השתתפו בעימותים בשנות ה-90, וחלקם היו בני 7 ומעלה. מאמצים כוללים חקיקה, מעקב ודיווח, ותוכניות לשיקום החיילים הילדים.
מעורבות ילדים בסכסוכים היא כשילדים מתערבים בפעילויות צבאיות. זה יכול לכלול שליחויות, שמירה או לחימה. מגן אנושי הוא אדם שמישהו מסתתר מאחוריו כדי להימנע מפגיעה.
מזה אלפי שנים ילדים השתתפו במלחמות. הם היו עוזרים, נשאו ציוד או הצטרפו לצבא. לפעמים זה נעשה בכפייה.
חוקים רבים אומרים שילדים מתחת לגיל 15 לא צריכים להילחם. אמנת זכויות הילד קוראת למדינות להגן על ילדים מפגיעה במלחמות.
בכמה מדינות וקבוצות מורדים גויסו ילדים גם במאה ה-20 וה-21. ילדים שימשו לשליחים, לעיתים נחטפו והוכרחו להילחם. ארגונים כמו יוניסף ומשמר זכויות האדם מנסים לעצור את זה.
בישראל חוק גיוס השווה קובע שהגיל הרגיל לגיוס הוא 18. מדינות אחרות כמו בריטניה וארצות הברית אפשרו הצטרפות צעירה יותר, וזה עורר ביקורת.
יש קבוצות שעוזרות לילדים לצאת מחיי לחימה, לשקם אותם ולשלבם בחברה. לפי דו"ח משמר זכויות האדם, מאות אלפי ילדים לקחו חלק בעימותים בעולם בעשורים האחרונים.
תגובות גולשים