מעיין

מעיין הוא מבוע של מי תהום מתוך האדמה. בדרך כלל אלה מי גשמים שחלחלו לקרקע עד שהגיעו לשכבה אטומה שנקראת אקוויקלוד (שכבה שאינה חודרת מים). המים זורמים על גבי השכבה הזו עד שהם יוצאים אל פני השטח.

יש סוגים שונים של מעיינות לפי הדרך שבה הם נובעים. בישראל יש שילוב בין מעיינות קארסטיים (כאלה שבאזורי אבן גיר) ומעיינות הנובעים בהשפעת שברים וטעינות קרקע. דוגמאות בולטות הן מעיין חרוד ומעיינות בעמק בית שאן.

בזמנים קדומים חקלאים השתמשו במעיינות להשקיה. בנו בריכת אגירה שאספה את מי המעיין. משם פתחו סכר קטן, והמים זרמו בתעלות בשעת הצורך, בעזרת כוח הכבידה. שיטה כזו מוזכרת בתנ"ך בשם "מעיין גנים".

חלק ממעיינות נותנים מים מאוד צלולים וטובים. מים כאלה מנוצלים גם להפקת מים מינרליים בבקבוקים. בספרות המעיין נתפס כסמל של מקור נקי וטהור.

בחוף דור יש מעיין מיוחד: מים מתוקים נובעים ליד הים. המבנה העתיק סביב המעיין מונע מימיו להתערבב עם מי הים.

ביהדות נחשבים מי המעיין כשרים לטבילה גם כשהם זורמים. חכמים למדו זאת מתוך הטקסט שציין מקורות מים כטהורים. לכן מעיין שנפל בו נוזל צבעוני, כמו יין, נשאר כשר לטבילה.

כדי שמעיין יחשב כשר לטבילה צריך שיהיה בו כמות מסוימת של מים. המידה הנדרשת היא ארבעים סאה (סאה היא יחידת נפח). אם מי המעיין זורמים, מחשבים את כל המים מהנביעה ועד סוף הזרימה יחד.

מעיין הוא מקום שבו מים יוצאים מהאדמה. אלה בדרך כלל מי גשמים שהגיעו מתחת לפני הקרקע.

יש סוגים שונים של מעיינות. בחלק מהמקומות בארץ המעיינות יוצאים מבין סדקים בסלע. יש גם מעיינות שמושפעים משברי אדמה. דוגמה לכך היא מעיין חרוד.

בזמן העתיק חקלאים אספו את מי המעיין בבור גדול. הם פתחו את הבור והמים זרמו בתעלות לשדות. שיטה זו נקראה "מעיין גנים".

חלק מהמעיינות נותנים מים נקיים. אנשים גם ממלאים מים כאלו בבקבוקים.

בחוף דור יש מעיין מיוחד. הוא נותן מים מתוקים ליד הים. יש שם בניין ישן שמונע שיטוף של מי הים עם המים המתוקים.

ביהדות מעיינות נחשבים מתאימים לטבילה גם כשהם זורמים. לכן אמירת הטבילה מותרת במים כאלו.

מעיין צריך כמות מסוימת של מים כדי להיות מתאים לטבילה. אם המים זורמים, מחשבים את כמותם מהנביעה ועד סוף הזרימה.