מעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOI) הן קבוצת תרופות שמעכבות את פעילות האנזים מונואמין אוקסידאז (MAO). האנזים MAO מפרק מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים) כמו סרוטונין, נוראדרנלין ודופאמין. עיכובו מעלה את ריכוזיהם במוח ובכך יכול להפחית תסמיני דיכאון.
השימוש העיקרי של ה‑MAOI הוא בטיפול בדיכאון, בעיקר בדיכאון עמיד לטיפולים אחרים ובדיכאון לא טיפוסי. הן גם משמשות בהפרעת פאניקה, בחרדה חברתית, במחלת פרקינסון ובהפרעות נוספות. תחילת השימוש התרופתי בחבורה זו הייתה בשנות ה‑50, והן היו מהתרופות הראשונות שהתגלו כיעילות כנגד דיכאון. עם זאת כיום הן אינן קו ראשון לטיפול בגלל תופעות לוואי, סיכונים ותלות באילוצים תזונתיים. כניסת ה‑SSRI והתרופות החדשות הצמצמה משמעותית את השימוש ב‑MAOI.
איזוקרבוקסזיד (שהיה בשימוש בשחפת) וגילוי השפעתו כנוגד דיכאון הובילו לזיהוי ה‑MAO כמטרה תרופתית. בהמשך זוהו שני איזואנזימים: MAO‑A ו‑MAO‑B. הדור הראשון של ה‑MAOI היה בדרך כלל בלתי סלקטיבי ובלתי הפיך (הקישור לאנזים נשאר עד לייצור אנזים חדש), מה שהאריך את משך ההשפעה ותופעות הלוואי. מאוחר יותר פותחו מעכבים סלקטיביים ו/או הפיכים (RIMA), שנועדו להפחית סיכונים. דוגמאות מאושרות כוללות איזוקרבוקסזיד, פנלזין וטראנילציפרומין; מאוחר יותר אושרה גם סלגילין במדבקה עורית, שהקטינה חלק מהתופעות ותיארה דרישות תזונתיות.
MAO‑A מפרק בעיקר סרוטונין, נוראדרנלין ואדרנלין. מעכבים של MAO‑A מעלים זמינות של הנוירוטרנסמיטורים הללו ולכן משמשים כנוגדי דיכאון. MAO‑B מפרק דופאמין וטיראמין, ולכן מעכבי MAO‑B משמשים בעיקר לטיפול בתסמיני פרקינסון.
מעכבים הפיכים של MAO (RIMA) חוסמים את האנזים באופן הפיך. החסימה מסתיימת מהר יותר כשמפסיקים את התרופה, ולכן הסיכון ליתר לחץ דם משברי כתוצאה מטיראמין קטן יותר מאשר במעכבים הבלתי הפיכים. מוקלובמיד (moclobemide) היא דוגמה בולטת.
יש מעכבים שסלקטיביים ל‑MAO‑A או ל‑MAO‑B. סלקטיביות יכולה להפחית אינטראקציות ותופעות לוואי מסוימות. למשל, עיכוב סלקטיבי של MAO‑A משאיר את MAO‑B פעיל לפרק טיראמין, וכך מפחית את הסיכון ליתר לחץ דם מטיראמין.
בנוסף לדיכאון, MAOI הוכחו כיעילות במקרים בולטים של הפרעת פאניקה וחרדה חברתית, ובחלק מהמקרים בבולמיה. בהפרעה פוסט‑טראומטית הן פחות יעילות יחסית ל‑SSRI ו‑SNRI, אך חלק מהמחקרים הראו השפעה דומה בין תרופות מסוימות. הן שימשו גם לטיפול בכאב בלתי טיפוסי, במיגרנה (מקלובמיד הוזכר כיעיל), ואף תואר שימוש עתיק בטיפול בתעוקת לב.
השימוש ב‑MAOI בילדים ובני‑נוער מוגבל ונמצא במחקר, בעיקר בגלל תופעות הלוואי וההגבלות התזונתיות. בקשישים משתמשים לעתים במעכבים הפיכים וסלקטיביים (כמו מקלובמיד וסלגילין) שכן הם נסבלים טוב יותר; עם זאת מעכבים בלתי‑הפיכים נשקלים בזהירות בגלל הסיכון למשבר לחץ דם.
השימוש ב‑MAOI במהלך היריון אינו מומלץ בדרך כלל, כי נתונים מוגבלים וקיימים סיכונים ותופעות לוואי אפשריות.
סלגילין משמשת גם בכלבים ובחתולים לטיפול בסינדרום דיספונקציה קוגניטיבית (דמנציה של חיות מבוגרות).
התופעות השכיחות כוללות תת‑לחץ דם תנוחתי (התערערות לחץ דם בהיבט הנטייה לעמידה), הפרעות שינה, עלייה במשקל, בצקות והפרעה בתפקוד המיני. תופעות נוספות: יובש בפה, תופעות מעיים, כאבי ראש, נמנום וסחרחורת.
הסכנה החמורה ביותר היא יתר לחץ דם משברי הנגרם על ידי עודף טיראמין (חומצת אמינו שנמצאת במזונות מותססים ומעובדים). MAOI מעכבים את פירוק הטיראמין במערכת העיכול, וטיראמין חודר לדם ויכול להעלות לחץ דם במהירות. סימפטומים כוללים לחץ דם גבוה, הזעה, בחילה וכאב בצוואר; טיפול חירום רפואי נדרש במקרה כזה. לכן מטופלים מקבלים הנחיות לדיאטה דלת‑טיראמין במהלך הטיפול ובהפסקתו (במקרה של מעכבים בלתי‑הפיכים יש להמתין כ‑10, 14 יום לפני החלפת תרופה אחרת).
אינטראקציות תרופתיות רבות קיימות. אסור לשלב MAOI עם SSRIs, SNRIs, TCA ותרופות אחרות המעלות סרוטונין, מפני הסיכון לסינדרום סרוטונין, מצב חמור הכולל רעד, חום, בלבול ואפילו סכנת חיים. תרופות מסוימות אחרות (כמו אופיאטים מסוימים) עלולות להיות מסוכנות בשילוב.
מינון יתר ב‑MAOI עלול לגרום לאגיטציה, חום גבוה, לחץ דם גבוה, קוצר נשימה, תנועות לא רצוניות ואף תרדמת. יש לטפל במינון־יתר במהירות, בהתאם להתסמינים.
MAOI חוסמות את פעולתו של האנזים מונואמין אוקסידאז. חסימה זו מונעת פירוק של נוירוטרנסמיטורים מונואמינים, וכך מעלה את רמתם וזמינותם בסינפסות. ההבדלים בין תרופות נובעים מסלקטיביות (MAO‑A מול MAO‑B) והאם החסימה הפיכה או בלתי הפיכה.
מעכבים בלתי‑הפיכים יכולים להשפיע זמן רב לאחר הפסקת נטילת התרופה, עד שהגוף מייצר אנזים חדש. לכן יש להמתין זמן מסוים לפני תחילת תרופה חדשה. תרופות הפיכות כמו מוקלובמיד מפסיקות להשפיע מהר יותר.
לסיכום, MAOI הן תרופות בעלות הוכחת יעילות במגוון מצבים פסיכיאטריים ורפואיים. השימוש בהן היום מוגבל בעיקר למצבים עמידים או כאשר יתרונותיהן עדיפים על הסיכונים, וזאת בגלל פרופיל תופעות לוואי, אינטראקציות ותנאי תזונה מיוחדים.
מעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOI) הן תרופות שעוצרות פעולה של אנזים called MAO. אנזים הוא חלבון ששובר חומרים במוח. כש-MAO נחסם, כימיקלים במוח כמו סרוטונין ודופאמין נשארים יותר זמן. זה יכול לעזור בהרגשה כשיש דיכאון.
MAOI עזרו לאנשים עם דיכאון כשתרופות אחרות לא עבדו. הן גם שימשו בעת הצורך בפאניקה, בחרדה מסוימת ובחלק מהמקרים בפרקינסון. גילו אותן בשנות ה‑50. אבל הן לא תמיד הבחירה הראשונה היום, כי יש להן תופעות לוואי וצריך להקפיד על דיאטה.
בתחילה גילו שהתרופות הללו עזרו לחולים חולים אחרים, ואז מצאו שהן מרוממות מצב רוח. לאחר מכן פיתחו גרסאות בטוחות יותר.
קיימים סוגים שקשורים לשני סוגי אנזים: MAO‑A ו‑MAO‑B. יש תרופות שמחברות לאנזים בצורה שלא ניתנת לשינוי, ויש תרופות שהחסימה שלהן הפיכה. דוגמה לתרופה הפיכה היא מוקלובמיד.
הסיכון הגדול הוא ממזונות מסוימים שמכילים טיראמין (חומצת אמינו). טיראמין נמצא בגבינות ישנות ובמזון מותסס. כשאוכלים אותם ונטלים MAOI, הלחץ דם יכול לעלות מאוד ומהר. לכן מטופלים מקבלים הנחיות תזונה והם צריכים להמתין זמן אחרי הפסקת התרופה לפני שמקבלים תרופה אחרת.
תופעות לוואי נפוצות הן: סחרחורת כשקמים (תת‑לחץ דם תנוחתי), בעיות שינה, עלייה במשקל ויובש בפה. חשוב לספר לכל רופא ולרופא שיניים על נטילת MAOI.
בחיות מחמד משתמשים בסלגילין לבעיות זיכרון אצל כלבים וחתולים. בחולים מבוגרים מקלובמיד נסבלת טוב יותר. השימוש בילדים נדיר ונשקל בזהירות.
אל תשלבו MAOI עם תרופות אחרות בלי להתייעץ. יש אינטראקציות מסוכנות עם תרופות שמעלות סרוטונין. בדרך כלל לא משתמשים בתרופות אלה בזמן ההריון.
בקצרה: MAOI יכולים לעזור כשתרופות רגילות לא עוזרות. הן יכולות להיות טובות אך דורשות זהירות בדיאטה ובשילוב תרופות.
תגובות גולשים