מערכת המשלים היא קבוצת חלבונים בדם שעוזרת להגן על הגוף. הם עובדים כמו שרשרת: חלבון אחד מפעיל את הבא אחריו. רבים מהם נמצאים כשהם ישנים ופעילים רק כשצריך.
המשלים עוזר בשלוש דרכים: מסמן פתוגנים כדי שתאים יאכלו אותם (אופסוניזציה), מושך תאים חיסוניים לאתר הזיהום, והורס ישירות חיידקים על ידי חור בממברנה (MAC).
יש שלושה דרכים להפעיל את המשלים: המסלול הקלאסי, מסלול הלקטין, והמסלול האלטרנטיבי. כל אחד מתחיל מטריגר שונה.
נוגדנים (חלבונים שנקשרים לווירוסים ובקטריות) נקשרים לפתוגן. הם מושכים את קומפלקס C1. C1 מפעיל שרשרת חיתוכים שחותכת C4, C2 ואז C3. C3b נצמד למעטפת הפתוגן ומסמן אותו. אחר כך נוצר C5 שמוביל ליצירת ה-MAC.
הליגה של הלקטין נקשרת ישירות לסוכרים על פני הפתוגן. אז C4 ו-C2 נחתכים, ונוצרים אותם קומפלקסים כמו במסלול הקלאסי.
המסלול הזה לא צריך נוגדן. C3 נשבר מעט כל הזמן. שברי C3 יכולים להצמיד לבקטריה ולהתחיל שרשרת עם פקטור B ופקטור D. פרופרדין עוזר לייצב את הקומפלקס הזה.
C3 עובר ביקוע קטן באופן קבוע. זה יכול להתפתח לקומפלקס שפוגע בפתוגן אם הוא נתפס על הממברנה שלו.
פרופרדין (חלבון מייצב) מחזק את הקומפלקס על הממברנה ועוזר להגן על הגוף מול חיידקים מסוימים.
גם חלבונים ממערכת קרישה יכולים לחתוך חלבוני משלים. כך קרישה רבה יכולה לגרום לדלקת.
C5b מתחבר ל-C6, C7, C8 ולבסוף ל-C9. יחד הם בונים תעלה שחוררת את ממברנת הפתוגן. המים נכנסים והתאים מתפרקים.
C3b ו-C4b שמצמידים לפתוגן נקראים אופסונינים. הם נקשרים לקולטן על תאים בולעים. כך הפתוגן נבלע ומפורק במהירות.
C3a ו-C5a משוחררים לדם. הם מושכים תאים, גורמים לשחרור חומרים דלקתיים ועוזרים לנקות את הזיהום.
תאי B יכולים לקבל חיזוק כשאנטיגן מסומן בחלבוני המשלים. קולטן בשם CR2 עוזר לתא ה-B להפריש נוגדנים טוב יותר.
בסוף, המשלים עוזר להסיר תאים מתים וקומפלקסים כדי למנוע נזק. חלבון C1q עוזר לזהות שאריות ולסלקן.
כדי שלא יפגעו בתאי הגוף יש חלבוני בקרה. יש בקרה פאסיבית, חלבונים לא יציבים שמתפרקים מהר. ויש בקרה אקטיבית, חלבונים כמו C1INH, DAF ו-CD59 שעוצרים או מפרקים חלקים מהמשלים ומגנים על תאי הגוף.
המשלים עוזר בשלוש דרכים: מסמן פתוגנים כדי שתאים יאכלו אותם (אופסוניזציה), מושך תאים חיסוניים לאתר הזיהום, והורס ישירות חיידקים על ידי חור בממברנה (MAC).
יש שלושה דרכים להפעיל את המשלים: המסלול הקלאסי, מסלול הלקטין, והמסלול האלטרנטיבי. כל אחד מתחיל מטריגר שונה.
נוגדנים (חלבונים שנקשרים לווירוסים ובקטריות) נקשרים לפתוגן. הם מושכים את קומפלקס C1. C1 מפעיל שרשרת חיתוכים שחותכת C4, C2 ואז C3. C3b נצמד למעטפת הפתוגן ומסמן אותו. אחר כך נוצר C5 שמוביל ליצירת ה-MAC.
הליגה של הלקטין נקשרת ישירות לסוכרים על פני הפתוגן. אז C4 ו-C2 נחתכים, ונוצרים אותם קומפלקסים כמו במסלול הקלאסי.
המסלול הזה לא צריך נוגדן. C3 נשבר מעט כל הזמן. שברי C3 יכולים להצמיד לבקטריה ולהתחיל שרשרת עם פקטור B ופקטור D. פרופרדין עוזר לייצב את הקומפלקס הזה.
C3 עובר ביקוע קטן באופן קבוע. זה יכול להתפתח לקומפלקס שפוגע בפתוגן אם הוא נתפס על הממברנה שלו.
פרופרדין (חלבון מייצב) מחזק את הקומפלקס על הממברנה ועוזר להגן על הגוף מול חיידקים מסוימים.
גם חלבונים ממערכת קרישה יכולים לחתוך חלבוני משלים. כך קרישה רבה יכולה לגרום לדלקת.
C5b מתחבר ל-C6, C7, C8 ולבסוף ל-C9. יחד הם בונים תעלה שחוררת את ממברנת הפתוגן. המים נכנסים והתאים מתפרקים.
C3b ו-C4b שמצמידים לפתוגן נקראים אופסונינים. הם נקשרים לקולטן על תאים בולעים. כך הפתוגן נבלע ומפורק במהירות.
C3a ו-C5a משוחררים לדם. הם מושכים תאים, גורמים לשחרור חומרים דלקתיים ועוזרים לנקות את הזיהום.
תאי B יכולים לקבל חיזוק כשאנטיגן מסומן בחלבוני המשלים. קולטן בשם CR2 עוזר לתא ה-B להפריש נוגדנים טוב יותר.
בסוף, המשלים עוזר להסיר תאים מתים וקומפלקסים כדי למנוע נזק. חלבון C1q עוזר לזהות שאריות ולסלקן.
כדי שלא יפגעו בתאי הגוף יש חלבוני בקרה. יש בקרה פאסיבית, חלבונים לא יציבים שמתפרקים מהר. ויש בקרה אקטיבית, חלבונים כמו C1INH, DAF ו-CD59 שעוצרים או מפרקים חלקים מהמשלים ומגנים על תאי הגוף.
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!
תגובות גולשים