מערכת הפועל בעברית

הפועל בעברית הוא מילה שמביעה פעולה או הימצאות במצב. הפועל נוטה לפי גוף (מי עושה) ולפי זמן (מתי). בעברית יש שלושה גופים ושלושה זמנים. רוב הפעלים בנויים על שורש, בדרך כלל שלוש אותיות שמגדירות את המשמעות הבסיסית. סביב השורש נוספות מוספיות (אותיות שמתווספות) בצורות שונות.

בניינים הם תבניות קבועות שמשפיעות על נטיית הפועל. הם קובעות איפה מופיעות מוספיות ואיך משתנה צליל ההטיה. לפעמים לשורש יש שלוש עיצורים, לפעמים ארבעה, ולעיתים רחוקות יותר חמש או שש.

לכל פועל אפשר לשייך גוף. למשל בצורת 'הגעתם' הכוונה היא ל'אתם הגעתם', גוף שני רבים. בעברית קיימים שלושה גופים. בזמן הווה צורת הפועל לא תמיד מראה במפורש את הגוף. יש רק צורות של יחיד וּרבים, ולעתים גם הבחנה בין זכר ונקבה. לכן מצורת הפועל עצמה לא תמיד אפשר לדעת מי הגוף, אלא אם מופיע כינוי גוף או מילה שמבהירה זאת.

דוגמה: 'הבנות משחקות' זו צורת גוף שלישי. 'אנו משחקות' צורה זהה, אך כאן הגוף הוא ראשון.

קיימים שלושה זמנים: עבר, הווה ועתיד. יש גם צורת ציווי, שהיא הוראה. ציווי נגזרת מצורת העתיד ולכן לא נחשבת לזמן עצמאי. בציווי מטים את הפועל בגוף שני בלבד, כי לא הגיוני לצוות לעצמך.

כל גוף נוטה אחרת בזמנים. דוגמה לשורש ש.ר.ק.: בעבר 'שרק', בהווה 'שורק', ובעתיד 'ישרוק'.

יש גם צורות מקור: מקור נטוי כמו 'לשמור' ו'להיות', ומקור מוחלט כמו 'שָׁמׂר' ו'הָיׂה'. המקור המוחלט כמעט ולא בשימוש בעברית המודרנית.

קיימים פעלים מורכבים שכוללים את 'היה' בעבר יחד עם פועל בהווה, כמו 'היינו אוכלים'. שימושים טיפוסיים לצורות אלה הם: ביטוי טענות נוגדות מציאות, ניסוח בקשות או משאלות מנומסות, תיאור פעולות חוזרות בעבר, ולעתים החלפה לצורת העבר כדי למנוע בלבול בין עבר להווה.

מוספיות הן אותיות שמתווספות לעיצורי השורש. יש שלושה סוגים עיקריים:

מוספיות שמופיעות לפני השורש. בדרך כלל הן מסמנות זמן, כינוי גוף או בניין. דוגמה: 'נִתְכַּתֵּב', החלק 'נִתְ' מציין גוף וזמן ובניין.

מוספיות שנכנסות בין עיצורי השורש. הן מסמנות בדרך כלל את הבניין. דוגמה: 'מכְתִּיבִים', האות 'י' בתוך המילה מצביעה על בניין הִפְעִיל.

מוספיות שמופיעות אחרי עיצורי השורש. הן מסמנות כינוי גוף, זמן ומספר. הן משלימות את צורת ההטייה של הפועל.

פועל הוא מילה שמראה פעולה או מצב. לדוגמה: ' לרוץ ', 'להיות'.

פעלי עבר, הווה ועתיד. שלושה זמנים פשוטים.

פועל נוטה לפי גוף. גוף זה אומר מי עושה את הפעולה. יש שלושה גופים.

יש צורות שדומות ואז צריך מילת גוף כדי להבין מי הפעיל. למשל: 'הבנות משחקות' זו צורת גוף שלישי. 'אנו משחקות' צורה דומה, אבל פה זה גוף ראשון.

עבר, הווה ועתיד. יש גם ציווי, שזה פקודה. ציווי משתמשים בגוף שני בלבד.

דוגמה לשורש ש.ר.ק.: בעבר 'שרק', בהווה 'שורק', ובעתיד 'ישרוק'.

מוספיות הן אותיות שמתווספות לשורש.

אותיות שמופיעות לפני השורש. הן יכולות לסמן זמן או בניין. למשל 'נִתְכַּתֵּב'.

אותיות שמופיעות בתוך השורש. הן מראות בניין. למשל 'מכְתִּיבִים'.

אותיות שמופיעות אחרי השורש. הן מראות מי עושה ומתי הפעולה.