מסומנים בקו אדום מישור המילקה ובקו ירוק קו המשווה השמימי. מנקודת החיתוך ביניהם יוצא קו אורך כחול שמסמן את הזווית 0°, נקודת שוויון האביב. על כיפת השמיים מופיעים שני רכיבים עיקריים של מיקום: עלייה ישרה (right ascension), מדד דמוי אורך עבור השמיים, ונטייה (declination), דמוי רוחב. במפה הימנית העליונה הם מסומנים בשטחים ירוקים כהה ובהיר.
מערכת הקואורדינטות המשוונית היא השיטה הנפוצה לאיתור גופים בשמיים. היא מתארת מיקום כאילו צופה עומד במרכז כדור הארץ, ולכן קווי האורך והרוחב שלה מקבילים לקווי הארץ. קו המשווה שלה הוא הקו שנוצר מהיטל של קו המשווה של כדור הארץ על כיפת השמיים. קו האורך 0 מונח בנקודת שוויון האביב, וממנו נמדדים ערכים מזרחה.
השיטה שונה ממערכת הוריזונטלית, שמודדת מיקום יחסית לצופה שנמצא על פני כדור הארץ. כדי לציין גם מרחק יש להוסיף פרמטר נפרד למערכת המשוונית.
חשוב לציין גם את זמן המדידה. עקב נקיפת ציר כדור הארץ (precession) נקודת שוויון האביב זזה עם הזמן. לכן חייבים לציין את תקופת היחוס, הזמן שבו נמדדו הקואורדינטות.
הקואורדינטות במערכת הן כדוריות ומרכזן בכדור הארץ. הן נותנות וקטור מיקום שמשויך לערכי עלייה ישרה ונטייה.
במערכת משתמשים ביחידות שמותאמות למדידת זוויות בזמן, למשל שעות, דקות ושניות של עלייה ישרה, ומעלות לנטייה.
כיוון ציר הסיבוב של כדור הארץ משתנה בהשפעת המילקה, מה שיוצר תנועת פרצסיה עם מחזור של כ-26,000 שנה. יש גם תנודות קטנות יותר כמו נוטציה והשפעות כוכבי הלכת. השינויים האלה משפיעים על הקשר בין המערכת המשוונית למערכת האקליפטית, והם תלויי זמן.
לפיכך, לחשובים המדויקים משתמשים במדידות עדכניות או בחישובים נומריים (שיטות חישוב ממוחשבות) כדי להעביר קואורדינטות בין המערכות.
יש נוסחאות שמקשרות בין הקואורדינטות האקליפטיות (כמו אורך רוחבי של מישור המסלול) לבין העלייה הישרה והנטייה במערכת המשוונית. את ההמרה מבצעים בזהירות, כי פונקציות טריגונומטריות יכולות ליצור רב־ערכיות בזוויות. בפועל משתמשים בבחירות תחום מתאימות או בנוסחאות נוספות כדי לקבוע את הזווית הנכונה. כאשר העצמים קרובים למישור המילקה, משוואה אחת מספיקה לקביעת הערך של אורך הזווית המתאים.
מסומנים קו אדום למישור המילקה וקו ירוק לקו המשווה השמימי. מנקודת החיבור יוצא קו כחול שמסמן 0°, נקודת שוויון האביב.
זוהי דרך למצוא כוכבים בשמיים. המערכת מדמה קווי אורך ורוחב כמו על כדור הארץ. עלייה ישרה (מדד כמו אורך) ונטייה (מדד כמו רוחב) מראים איפה נמצא הכוכב.
מערכת זו שונה ממערכת הוריזונטלית, שהיא יחסית לצופה עומד על פני הארץ. אפשר גם להוסיף מרחק כדי לדעת כמה רחוק הכוכב.
הקואורדינטות הן בצורת כדור סביב הארץ. הן נותנות מיקום על כיפת השמיים.
ציר הסיבוב של כדור הארץ זז לאט מאוד. תזוזה זו נקראת נקיפה. בגלל זה המיקומים בשמיים משתנים לאט. לכן מציינים מתי נמדדו הקואורדינטות.
יש נוסחאות מיוחדות להמיר בין שתי המערכות. לעיתים משתמשים במחשבים כדי לעשות את ההמרה.
תגובות גולשים