מערכת הרבייה

מערכת הרבייה היא מכלול האיברים המעורבים ביצירת צאצאים בבעלי חיים.

במשמעות הצרה כוללת מערכת הרבייה את הגונדות - האיברים שמייצרים את תאי הרבייה (גמטות). בגונדות של יונקים האשכים מייצרים את תאי הזרע, והשחלות מייצרות את הביציות.

כדי שתאי המין יפגשו דרושים איברים מסייעים. אצל הנקבות יש גם איברים שמקבלים ומתחזקים את הזיגוטה (תא המיזוג אחרי הפריה), והיא מתפתחת שם לעובר ולצאצא. בהגדרה רחבה יותר נכללים גם איברים שמשתתפים בקיום יחסי מין, כמו השדיים והדגדגן.

מערכת הרבייה מחולקת לאיברים פנימיים וחיצוניים. פנימיים הם לדוגמה הרחם וצינורות הזרע. חיצוניים הם הפין והפות.


אברי המין הפנימיים באגן כוללים את השחלות, החצוצרות, הרחם והנרתיק. חלק מהאיברים מכוסים בקיפול הקרוי broad ligament.


השחלה נמצאת בדופן האגן ומחוברת ברקמות ליעדיה. כלי דם עוברים בליגמנט התלוי שמביא לה אספקת דם.


החצוצרה מחולקת לחלקים: fimbria (רפרוף שמסייע לקליטת הביצית), infundibulum (משפך), ampulla (האזור בו מתרחשת ההפריה), isthmus וחלק שעובר בדופן הרחם. הזרעונים מגיעים לאמפולה, ושם מתרחשת ההפריה בדרך כלל.

מכיוון שלחצוצרה יש חיבור לחלל הבטן ולרחם, זיהום בנרתיק יכול לעבור אל חלל הבטן ולגרום לדלקת, להדבקויות ולעקרות.


לרחם יש גוף וצוואר. הגוף שרירי ועבה, הצוואר צר ופיברוטי. במהלך ההיריון הגוף גדל, והצוואר פועל כ"פקק" לשמירת העובר. בין הצוואר לגוף יש isthmus, ומעל כניסת החצוצרות נמצא ה-fundus.

דופן הרחם בנויה משלוש שכבות: אנדומטריום (endometrium) - רירית הפנימית שמזינה את ההשרשה; מיומטריום (myometrium) - שכבת שריר עבה; ופרימטריום (perimetrium) - השכבה החיצונית של הפריטונאום העוטף את הרחם.


הנרתיק הוא צינור אלסטי המקבל את הפין ומשמש גם לדרכי הלידה. דפנות הנרתיק בנויים משלוש שכבות: רירית (mucosa) שמייצרת נוזל חומצי המגן מפני חיידקים, שריר חלק ורקמת חיבור. אורך הנרתיק כעשרה סנטימטרים.

פתח הנרתיק מוביל ל-Vaginal vestibule. אצל נשים שלא קיימו יחסי מין יכול להיות קיפול עור בשם קרום בתולין (hymen).


ה-vulva או הפות כוללת כמה מבנים: mons pubis (כרית שומן עם שיער), labia majora (שפתיים גדולות), labia minora (שפתיים קטנות) ודגדגן (clitoris) שהוא מבנה רגיש שכולל גופים ספוגיים ו-glans בקצה.

ב-vestibule נפתחים פתח השופכה ופתח הנרתיק. בלוטות Bartholin מפרישות חומר סיכה בתחילת ההתרגשות. חלק מהמבנים מכילים רקמות ספוגיות שמתמלאות בדם בזמן גירוי ומייצרות "זקפה" של הדגדגן.



באשך (testis) נוצרים תאי הזרע. הם נאספים ב-epididymis, ומשם עוברים ב-ductus deferens לתוך האגן. ה-ductus deferens מתרחב לאמפולה שלפני הערמונית, והוא מצטרף ל-seminal vesicle שמייצרת חלק גדול מנוזל הזרע.

השילוב יוצר את ה-ejaculatory duct שנפתח ל-urethra בתוך הערמונית.


שק האשכים (scrotum) שומר על טמפרטורה נמוכה יותר מהגוף, חשובה לייצור זרע. יש שרירים שמקרבים את האשכים לגוף כשקר, ומרפים אותם כשהחם. בתוך האשך יש צינורות seminiferous שבהם נוצרים הזרעונים.


הערמונית (פרוסטטה) ליד שלפוחית השתן מייצרת כרבע מנוזל הזרע. הנוזל הפרוסטטי נוזלי ובסיסי. בלוטות הפרוסטטה נפתחות ל-prostatic urethra.


השופכה בגבר מחולקת לחלקים: פרוסטטית, בינונית וספוגית. אליה נפתחים צינורות ה-ejaculatory ducts והבלוטות השונות.


הפין מורכב משלושה גופים ספוגיים: corpus spongiosum ושני corpus cavernosum. דם נכנס לחללים אלה וגורם לזקפה. ה-urethra עובר בתוך ה-corpus spongiosum ומסתיים ב-glans.

שרירים וסיבים עוזרים לשמור על הזקפה ולהשליך נוזלי זרע בסיום השפיכה.


קירות האגן כוללים שרירים כמו piriformis ו-obturator internus. רצפת האגן בונה levator ani ו-coccygeus, ותומכת באיברים הפנימיים. מתחת לרצפה נמצא ה-perineum שמתחלק למשולשים urogenital ו-anal.


יש הבדל בין גברים לנשים בהזדקנות מערכת הרבייה. אצל רוב הגברים מערכת הרבייה נשארת פעילה עד גיל מבוגר. אצל נשים פוריותן פוסקת סביב גיל המעבר.


עם הגיל יורדת ייצור הטסטוסטרון בכ־1% לשנה החל מאמצע שנות ה-40. גם ייצור תאי הזרע היומי יכול לרדת, ויש ירידה בכמות הזרע הפעיל. אצל גברים זקנים יש עלייה ברמות גונאדוטרופינים ולעיתים ירידה בתדירות ובמהירות התגובה המינית. יחד עם זאת יש וריאציה אישית גדולה.


אצל האישה כמות הביציות פוחתת כל החיים. כבר בעובר יש כמות שקבעה את מספר הביציות. בלידה יש כשבות־אלפי ביציות. משלב ההתבגרות והלאה המספר קטן, ובגיל סביב 35 קצב האובדן מואץ. בגיל המעבר השחלות מפסיקות להניע ביוץ ורמות ההורמונים יורדות. הפסקת הפוריות היא תהליך הדרגתי.


קיימות שתי תאוריות עיקריות להסבר מדוע הפוריות של הנקבה נפסקת מוקדם יחסית. ממצאים תומכים בשתי התאוריות, ולכן קשה לקבוע איזו מהן נכונה.


ההבדל העיקרי הוא שאצל הזכר נוצרות תאי זרע חדשים כל החיים. אצל האישה כמות הביציות מצומצמת ומקטנת עם הזמן. קיימת השערה אבולוציונית שמייצרת הבדל זה בגלל סיכון למוטציות בעת חלוקות תאים רבות. הייצור ההמוני של תאי זרע משפר סיכוי שהביצית תפגוש תאי זרע תקינים, ואצל האישה הסיכון למוטציות בביציות נמוך יחסית, לכן אין צורך במסה כזו של ביציות.

מערכת הרבייה היא האיברים שעוזרים ליצירת ילדים.

יש שני סוגים של איברים: הגונדות - האיברים שמייצרים תאי רבייה. אצל בנים האשכים (testes) עושים תאי זרע. אצל בנות השחלות (ovaries) שומרות ביציות - תאי הרבייה של האישה.


החלקים הפנימיים הם השחלה, החצוצרה, הרחם והנרתיק.

השחלה מייצרת ביציות. הביצית יוצאת ונלכדת על ידי החצוצרה.

החצוצרה היא צינור ששם מתרחשת ההפריה. ההפריה היא מתי שתא זרע פוגש ביצית.

הרחם הוא מקום שבו העובר גדל. הרירית הפנימית של הרחם נקראת אנדומטריום. השכבה האמצעית היא שריר.

הנרתיק הוא צינור גמיש שמקבל את הפין בזמן יחסי מין וממנו יוצא התינוק בלידה.

אצל חלק מהבנות יש קיפול עור קטן בפתח הנרתיק שנקרא קרום בתולין (hymen).


הפות (vulva) כוללת את הכרית הקדמית עם שיער, השפתיים הגדולות והקטנות, ואת הדגדגן (clitoris). הדגדגן רגיש מאוד ומכיל רקמה שמתנפחת כשמאוד מעוררים אותה.


תאי הזרע נוצרים באשכים. הזרע עובר לבלוטת יותרת האשך (epididymis) ושם מצטברים.

כשמגיע זמן לשפיכה, הזרע עובר בצינור שנקרא ductus deferens לאזור ליד השלפוחית. יש שם גם בלוטות שנותנות לנוזל הזרע אנרגיה.

לאחר מכן הזרע יוצא דרך השופכה (urethra) בפין.


שק האשכים שומר על טמפרטורה שונה מהגוף. זו חשובה לייצור זרע בריא.

הפין בנוי מגופים ספוגיים שמתמלאים בדם. זה גורם לזקפה. ה-urethra עובר בתוך הפין.


כשהאדם מזדקן, הגוף משתנה.

באישה, אפשרות להרות פוחתת עד שהיא מפסיקה את המחזור. תהליך זה נקרא גיל המעבר.

בגבר היכולת להוליד נמשכת בדרך כלל הרבה זמן. עם זאת, אצל גברים מבוגרים תדירות וזמן התגובה המינית יכולים לרדת.


הבדל גדול הוא שכמות הביציות אצל הבת קטנה וקבועה מראש. אצל הבן מיוצרים תאי זרע כל הזמן. לכן פוריות הגבר יכולה להמשך שנים רבות, ואצל האישה היא מסתיימת בגיל המעבר.