מערת איילון

מערת איילון היא רשת מחילות טבעית באורך כ-2,500 מטר, שנחשפה במחצבת מפעל נשר ברמלה, במישור חוף יהודה. הפתח נוצר במקרה בעת כרייה. המערה נחקרה בראשית העשור הראשון של המאה ה-21 בידי ישראל נעמן בייעוץ פרופ' עמוס פרומקין. ב-31 במאי 2006 הוצגו ממצאי הסקר לציבור.

המערה היא השלישית בגודלה בישראל. היא סגורה לציבור כדי לשמור על המערכות האקולוגיות שבה. מפעל המלט נשר הגבּיל פעולות באזור כדי לאפשר המשך מחקר.

המערה נחצבה בסלע גירי ונמצאת כ-100 מטר מתחת לפני הקרקע. מחילותיה יוצרות מסלול מרובע, ובקצה חדר גדול בגובה כ-30 מטר וקוטר כ-40 מטר. בחדר יש בריכת מי תהום המחוברת לאקוויפר ירקון-תנינים. אקוויפר הוא שכבת סלע או חול השומרת מים ומתנהגת כמאג reservoir. טמפרטורת המים בבריכה כ-29°C והריכוז הגבוה של סולפיד (תרכובת גופרית שמכילה גז הלוואי) מרמזים שמקור המים עמוק.

בחלקים רבים של המערה שורר חושך כמעט מוחלט ולחות קרובה ל-100%. שכבת קירטון מעליה הבידדה במשך מיליוני שנים ומנעה כניסת מזון ומים מהשטח.

המחילות נוצרו כאשר מי תהום עמוקים, חמים, מלוחים ועשירים בסולפיד עלו כלפי מעלה (עלייה ארטזית, כלומר עלייה באחוז לחץ) והתערבבו עם מי תהום רוויים בחמצן שמקורם בגשמים. המגע בין החמצן לבין תרכובות הגופרית יצר חומצה גופרתית. חומצה זו המצטברת ממיסה את הסלע הגירי ויוצרת חללים. התגובה מפיקה חום, ולכן המערה חמה ביחס לסביבה.

בתנאי חום ולחות אלה נוצרו משקעים מיוחדים בצורת קיפודים, אלמוגים, שערות ומחטים. "שפתיים" של אבנים על שולי סדקים נוצרו כאשר אוויר קר ויבש חודר מהסדקים ומתערבב באוויר החם והלח שבחללים. ייבוש אירוסולים (טיפות זעירות של מינרלים) גורם להצטברות מינרלים כמו ארגוניט וגבס על השוליים.

מערת איילון היא מערכת אקולוגית ייחודית ומנותקת במשך מיליוני שנים. נמצאו בה שמונה מינים של בעלי חיים הייחודיים למערה (אנדמיים, כלומר חיים שם בלבד). מתוכם שבעה מינים לא תוארו מדעית קודם.

בין המינים שחיים במערה יש חסרי עיניים וחסרי פיגמנט. חלק מהאורגניזמים מימיים ושארם יבשתיים קטנים מאוד.

במים:
- שני מיני שטרגליים (Copepoda), סרטנים זעירים שאורכם פחות מ-1 מ"מ.
- Tethysbaena, סרטן קטן באורך כ-2 מ"מ, המפליא לשאת ביצים בצידי הגוף.
- Typhlocaris ayyaloni, סומית איילון, סרטן גדול יחסית באורך כ-5 ס"מ. זהו טורף-על במערכת, חסר עיניים ופיגמנט, בעל אנטנות רגישות לחוש סביבתו.

ביבשה:
- קפזנביים (Collembola), חרקים זעירים שקופצים בעזרת מבנה זנבי.
- דמויי-עקרב (Pseudoscorpionida), טורפים קטנים ממשפחת העכבישאים.
- עקרב תת-קרקעי, נמצאו רק שלדי עקרב ללא עיניים; המין אינו מתאים למשפחה ידועה.

נמצאו גם פריטים אפשריים ממקבוצות נוספות, אך חלקם עדיין נתונים בספק.

המערה כמעט מנותקת מאור השמש ופוטוסינתזה. הבסיס למערכת האקולוגית הוא חיידקים כמואוטוטרופיים. חיידקים אלה מפיקים אנרגיה מחמצון סולפיד (המרת סולפיד לאנרגיה) ומייצרים חומר אורגני מפחמן דו-חמצני. עליהם נשענים שאר המינים, ישירות או בעקיפין. על פני מי הבריכה נראה קרום חיידקי, שנצפה כשטח זוהר בבדיקות.

החקר משלב גאולוגיה, גאוכימיה, מיקרוביולוגיה וזואולוגיה. המערה מאפשרת ללמוד על יצורים שהתפתחו בבידוד ועל תהליכים כימיים גרעיניים ביצירת חללים תת-קרקעיים.

מערת איילון היא רשת מחילות ארוכה של כ-2,500 מטר. היא נמצאת במחצבה של מפעל נשר ברמלה. הפתח נוצר בטעות בזמן חפירה.

המערה עמוקה מתחת לאדמה. יש בה אולם גדול עם בריכת מים. המים חמימים, כ-29 מעלות, ומכילים חומר בשם סולפיד. בחלקים יש חושך ולחות רבה.

מים חמים ומלוחים עלו ממעמקים. הם התערבבו עם מים רוויים בחמצן. התערובת יצרה חומצה שהמיסה את הסלע ויצרה מחילות. התהליך הפיק חום, לכן המערה חמה.

המערה מלאה חיות קטנות רבות. נמצאו בה שמונה מינים שונים. שבעה מינים היו לא מוכרים לפני כן.

יש בה סרטנים זעירים בגודל פחות מ-1 מ"מ. יש סרטן גדול יותר בשם סומית איילון, באורך כ-5 ס"מ. הוא חיוור ובלי עיניים. יש גם חרקים זעירים שקופצים (קפזנביים) ודמויי-עקרב קטנים. שלדי עקרב בלי עיניים נמצאו אף הם.

כמעט אין שם שמש. אוכל נוצר שם על ידי חיידקים מיוחדים. החיידקים יוצרים חומרי מזון מסולפיד וממולקולות פחמן. רוב החיות אוכלות ישירות או בעקיפין את החיידקים.

המערה סגורה לציבור כדי לשמור על החיות והמחקר.