מקאו

מקאו (בסינית: 澳门, פין-יין: Aòmén; בפורטוגזית: Macau) היא חצי-אי לחופה הדרומי של סין, מערבית להונג קונג. שמה בסינית פירושו "שער הים". היא אחד משני ה"אזורים המנהליים המיוחדים" של סין, כלומר מקאו שומרת על מידה של עצמאות מנהלית וכלכלית מול הממשל המרכזי.

מקאו הושכרה בפועל לפורטוגזים החל מ-1557, ואם כי לא הייתה העברת ריבונות רשמית, השטח נמצא בשליטה פורטוגלית מאז המאה ה-17. הנמל שגשג מסחרית, והעיר עמדה בפני ניסיונות כיבוש של ההולנדים במאה ה-17. ב-1887 הכירה סין במעמד הקולוניאלי של פורטוגל. אחרי שינויי משטר בפורטוגל בשנות ה-70 הוסכם על שינוי מעמדה, וב-1987 הגיעו פורטוגל וסין להסכם שהוביל להעברת הריבונות חזרה לסין ב-20 בדצמבר 1999. ב-2005 הוכר המרכז ההיסטורי של מקאו כאתר מורשת עולמית.

ראש האזור הוא "הרשות המבצעת" (בפורטוגזית: Chefe do Executivo de Macau), שמונה על ידי הממשלה המרכזית של סין לאחר בחירה בידי ועדה מקומית. לראש יש ועדה מייעצת של 7, 11 חברים. האספה המחוקקת כוללת 23 נבחרים וממונים במערך משולב. המערכת המשפטית מבוססת בעיקר על החוק הפורטוגזי ויש בית משפט לערעורים סופיים (Tribunal de Ultima Instancia).

הטריטוריה כוללת את חצי האי מקאו והאיים טייפה וקולואן. שטחי האיים והחצי-אי נמדדים בדונמים: חצי האי כ-7,850 דונם, טייפה כ-5,800 דונם, קולואן כ-7,800 דונם. אורך קו החוף כ-40 ק"מ; מרחק למרכז הונג קונג כ-60, 70 ק"מ. בעבר היתה מקאו אי שהתחברה ליבשה; חיבור יבשתי קצר של 340 מטר כולל חומת אבן עתיקה משנת 1573. שטח מקאו גדל בגלל ייבוש ים ובנייה, מ-15 קמ"ר ב-1972 ל-21.3 קמ"ר ב-1994. כמעט כל השטח מיושב ועירוני בצפיפות גבוהה.
אקלימה סובטרופי, חם ולח. ממוצע שנתי כ-25°C, ומעל 30°C בקיץ. הגשמים רבים (כ-2,030 מ"מ בשנה) ויש חשיפה לסופות טרופיות בקיץ.

כלכלת מקאו נשענת רבות על תיירות והימורים. ההימורים מהווים יותר מ-40% מהתמ"ג. תעשיית הטקסטיל מספקת כ-75% מרווחי הייצוא, ויש גם תעשייה קלה של צעצועים, פרחים מלאכותיים ומוצרים אלקטרוניים. בשנת 2000 ביקרו במקאו למעלה מ-8 מיליון תיירים. בשנים האחרונות שיעור הצמיחה השנתי נע סביב כ-10%.

מקאו היא אחת המושבות הצפופות בעולם, עם צפיפות גבוהה מאוד (מעל 21,000 אנשים לקמ"ר לפי 2016). כ-95% מהתושבים הם סינים, רובם מדברים קנטונזית (שפה שמדוברת בעיקר במחוז גואנגדונג). שפות רשמיות הן פורטוגזית וקנטונזית; יש שימוש במנדרינית ואנגלית באזורים תיירותיים.

כמה אתרים ידועים במקאו: מגדל מקאו, כיסא סנאדו (Largo do Senado) ומבצר עם תותח היסטורי.

מקאו (בסינית: 澳门, בפורטוגזית: Macau) היא חצי-אי ליד החוף הדרומי של סין. שמה פירושו "שער הים". היא קרובה להונג קונג.

לפני שנים רבות פורטוגזים ישבו במקאו משנת 1557. עד 1999 מקאו הייתה בשליטת פורטוגל. ב-1999 מסרה פורטוגל את מקאו לסין. חלק גדול מהעיר הוא אתר ישן וחשוב.

מקאו היא "אזור מנהלי מיוחד". זה אומר שסין שולטת בה, אבל למקאו יש חוקים וממשל משל עצמה. יש בה ראש שנקרא הרשות המבצעת, ויש אספה שעושה חוקים.

מקאו כוללת חצי-אי ושתי פנינים של ארץ: טייפה וקולואן. אזורים אלו מחוברים בגשרים. השטח גדל בגלל מילוי ים ובנייה. האקלים חם ולח, ויורד הרבה גשם בקיץ.

במקאו יש המון תיירים. יש שם קזינו (מקום להימורים, אנשים משחקים כדי לזכות בכסף). ההימורים נותנים הרבה כסף לכלכלה. יש גם מפעלים קטנים שמייצרים בגדים, צעצועים ומוצרים אלקטרוניים.

במקאו חיים הרבה אנשים בשטח קטן. רוב התושבים הם סינים ודוברים קנטונזית. פורטוגזית היא שפה רשמית גם כן.

במקום יש מגדל גבוה ונקודות תצפית, כיכר יפה ומבצר עם תותח ישן.