מקהלה (תיאטרון יווני)

המקהלה הייתה חלק בלתי נפרד מהתיאטרון ביוון העתיקה. היא הייתה קבוצה על הבמה שהגיבה, תיארה ולעיתים אף לקחה חלק בעלילה.

בתחילת הטרגדיות היווניות כל התפקידים שוחקו על ידי שחקן אחד. השחקן יצא מהבמה כדי להחליף תלבושות, ולכן המקהלה נשארה ותיארה אירועים שהתרחשו מחוץ לבמה. לעיתים תיאורים אלה היו אלימים או לא נראים על הבמה.

במאה החמישית לפני הספירה היו במקהלה כ־50 חברים, כולם גברים. הם דיקלמו, כלומר אמרו את הטקסט בקול ולא זמרו אותו. עם התפתחות התיאטרון והתווספות שחקנים, תפקידה של המקהלה התקצר. יחד עם זאת, לעיתים היא קיבלה תפקיד עלילתי חשוב, כמו ב"הבכחים" של אאוריפידס, שבה המקהלה מגלמת את הנשים העובדות את האל ומניעה את העלילה.

אייסכילוס הקטין את המקהלה ל־12 חברים, ובמחזותיו היא שימשה לעתים כדמות מרכזית. סופוקלס הגדיל את המספר ל־15, חילק אותה לשתי תת־מקהלות של שישה כל אחת (ה'מיכוריא'), והציב בראש המקהלה דמות מיוחדת שנקראה קוריפאיוס (ראש המקהלה). סופוקלס גם הוסיף שחקן שלישי, והקוריפאיוס שימש לעתים כמו שחקן נוסף להביע את דעת הציבור על מה שקורה על הבמה.

מקהלה, קבוצה של אנשים שעומדת על הבמה. הם מספרים ומגיבה למה שקורה.

בהתחלה היה שחקן אחד בלבד. הוא יצא מהבמה כדי להחליף תלבושות. לכן המקהלה נשארה על הבמה ותיארה מה שקרה מחוץ לה. לפעמים תיארו דברים קשים, אבל לא הראו אותם.

במאה החמישית לפני הספירה היו כ־50 חברים, כולם גברים. הם דיקלמו, אמרו את הטקסט בקול ולא שרו.

כשנכנסו עוד שחקנים, תפקיד המקהלה התקצר. לפעמים היא עדיין הייתה חשובה מאוד. בדוגמה של אאוריפידס, המקהלה שיחקה נשים שעובדות את האל.

אייסכילוס הקטין את המקהלה ל־12. סופוקלס הגדיל אותה ל־15. הוא חילק אותה לחלקים וקבע ראש למקהלה שנקרא קוריפאיוס. ראש המקהלה גם יכול היה לדבר ולהגיד מה שהעם חושב.