מקס פריש

מקס רוּדוֹלְף פְרִיש (15.5.1911, 4.4.1991) היה סופר ומחזאי שווייצרי. בהכשרתו היה אדריכל (אדם המתכנן מבנים). הוא נחשב לאחד הבולטים בשפה הגרמנית אחרי מלחמת העולם השנייה.

מקס פריש נולד בציריך ב-1911. ב-1930 החל ללמוד לשון וספרות גרמנית באוניברסיטת ציריך. לאחר מות אביו ב-1933 הפסקת את לימודיו ועבד ככתב בעיתון נויה צירכה צייטונג. בשנים 1934, 1936 נסע במזרח ובדרום אירופה, וב-1934 יצא ספרו הראשון.

ב-1936, 1941 למד אדריכלות בפוליטכניקום של ציריך (ETH, המכון הטכני). עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שירת בצבא השווייצרי כתותחן והיה בשירות פעיל כ-650 ימים. ב-1942 זכה בתחרות לתכנון בריכה ב-Letzigraben. הבריכה הושלמה ב-1949 ונשמרה כמבנה חשוב שתכנן.

ב-1949 נישא לגרטרוד פון מאיינבורג. לזוג נולדו שתי בנות ובן עם פיגור שכלי (קושי מששפר בלמידה ובהתפתחות). ב-1951 קיבל מלגה מקרן רוקפלר ושהה שנה בארצות הברית. ב-1954 סגר את משרד האדריכלים והקדיש עצמו לכתיבה. בשנות ה־60 התקיימו מערכת יחסים ונישואים נוספים, ונישואיו האחרונים הסתיימו ב-1979.

ב-1965 קיבל את פרס ירושלים לחירות האדם. ב-1989 זכה בפרס היינריך היינה. ב-1990 התגלה כי גורמי ממשל שווייצריים עקבו אחריו במסגרת "פרשיית התיקים". ב-4 באפריל 1991 מת פריש מסרטן בציריך. ארכיון יצירתו נמצא ב-ETH ומנוהל על ידי קרן שהקים בחייו והעמיד עבורה כספים.

במחזותיו ובספריו חוזרות תמות על זהות עצמית ועל הדרך שבה אנשים מגדירים זה את זה. בספרים כמו "יהא שמי גנטנביין" ו"שטילר" נבחנות זהויות אדם. ביצירה מאוחרת יותר, "האדם בהולוגרמה", בוחן פריש את תפקיד הידע והזיכרון בחוויה האנושית.

פריש גם חוקר אימוץ זהויות על ידי אחרים. במחזות כמו "דון ז'ואן או אהבת הגאומטריה" ו"אנדורה" הוא בוחן דעות קדומות והשפעתן על יחס לזולת. הוא מערער על המיתוס השווייצרי של וילהלם טל ב"וילהלם טל לבית הספר" ומראה אותו כתוצאה של נסיבות ומחדלים.

סגנונו מחזותי ולעתים אירוני; הוא רחוק מהטון הדידקטי של ברטולט ברכט. הפרוזה שלו ספקנית ופחות דוגמטית. גם אלמנטי המקהלה בעבודותיו מתפקדים באופן מורכב ולא רק כנראטיב מוסרני מסורתי.

במחזה "אנדורה" עוסק פריש באנטישמיות (שנאה או דעה קדומה כלפי יהודים) ובזהות היהודית כתיוג שנקבע בידי אחרים.

(רשימה חלקית): בין יצירותיו המפורסמות שתורגמו מופיעים הרומנים "יהא שמי גנטנביין" ו"שטילר", וכן המחזות "אנדורה" ו"בידרמן והפירומנים".

מקס פריש (1911, 1991) היה סופר ומחזאי משווייץ. הוא למד גם אדריכלות. אדריכלות פירושה תכנון בניינים.

פריש נולד בציריך. בשנות ה־30 עבד ככתב ונסע באירופה. ספרו הראשון יצא ב-1934.

הוא למד אדריכלות ב-ETH, מכללה טכנית חשובה. בזמן מלחמת העולם השנייה שירת בצבא השווייצרי. ב-1949 נבנתה הבריכה שתכנן ב-Letzigraben.

ב-1949 נישא ולזוג נולדו שתי בנות ובן עם פיגור שכלי. פיגור שכלי זה קושי גדול בלמידה ובהתפתחות. ב-1951 קיבל מלגה ושהה שנה בארצות הברית. בשנות ה־50 הפסיק לעבוד כאדריכל והתמקד בכתיבה.

ב-1991 נפטר פריש לאחר מחלה. ארכיון כתביו נמצא ב-ETH, ושמו נשמר לעיון.

ביצירותיו נשאלות שאלות על זהות. זהות היא מי אנחנו ומה אחרים חושבים עלינו. בספרים כמו "יהא שמי גנטנביין" וב"שטילר" הוא בודק נושא זה.

במחזותיו, כמו "אנדורה", הוא מדבר על דעות קדומות. דעות קדומות הן שיפוטים על אנשים בלי לדעת את האמת. בעבודתו הוא גם ביקר את המיתוס של וילהלם טל.

במחזה "אנדורה" הוא מדבר על אנטישמיות. אנטישמיות זו שנאה כלפי יהודים, והוא מראה איך זה משפיע על זהותם.