מושג זה היה נפוץ באימפריה היפנית, במיוחד בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא ביטא רצון ליצור גוש מדינות אסיאתיות בהנהגת יפן, חופשי מהשפעה מערבית. הרעיון קשור לפאן-אסייתיות, כלומר רעיון של איחוד מדינות אסיה.
הסיסמה שימשה להצדקת מדיניות התרחבות ופעולות כוח בשנות ה‑30 ובמהלך המלחמה. מדינות שנכבשו לעתים נשלטו על ידי ממשלות בובה (ממשלות שהייתה להן עצמאות מדומה והן פעלו לפי רצון הכובש).
הרעיון מיוחס לדמויות בצבא ובממשלה היפנית, והוכרז רשמית על ידי שר החוץ יוסוקה מצואוקה ב‑1 באוגוסט 1940. המונח כיסה אז את מזרח אסיה ודרום‑מזרח אסיה והאזורים הסמוכים.
בתחילה חלק מהאנשים קיבלו את הכובשים כמשחררים מפני שהבריטים והצרפתים הובסו. אך פעמים רבות הכיבוש כלל אלימות והפליה, והאוכלוסיות המקומיות ראו ביפנים כובשים זרים. אחרי כניעת יפן בסיום המלחמה התמוטט הרעיון.
עד היום מושג זה נחרת באופן שלילי בזיכרון של מדינות דרום‑מזרח אסיה. זיכרון זה מקשה על ניסיונות לבנות קהילה מזרח‑אסיאתית משותפת, שנדונו שוב בוועידות שהחלו ב‑2005.
זהו רעיון שהיה ביפן לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה. יפן רצתה שאסיה תהיה מאוחדת בהנהגתה. את הרעיון קראו גם קיו-ג'יטאי.
יפן אמרה שהיא משחררת מדינות מאירופה. בפועל היא כבשה מדינות רבות. לעתים הוקמו ממשלות בובה. ממשלה בובה היא ממשלה שלא מחליטה בעצמה.
יש אנשים ששמחים כשכוחות אירופיים הלכו. אך אחרים סבלו מהכיבוש. אחרי סיום המלחמה הרעיון נעלם.
עד היום מדינות בדרום‑מזרח אסיה זוכרות את התקופה הזו בתגובות שליליות. זה מקשה על מאמצים לאחד את המדינות, שנחלו ניסיון נוסף ב‑2005.
תגובות גולשים