מרסל דושאן

מרסל דושאן (1887, 1968) היה אמן צרפתי-אמריקאי בעל השפעה רבה על האמנות המודרנית. בדרך כלל מקשרים אותו לתנועת הדאדא, תנועה שהטילה ספק בכללי האמנות, ולסוריאליזם, שהתמקד בחלום ובדמיון. הוא פיתח את רעיון ה"רדי מייד" (Readymade), חפץ יומיומי שהאמן בוחר ומכריז עליו כיצירה, ושיטה זו השפיעה על הפופ ארט והאמנות המושגית.

מרסל נולד בכפר בבלנוויל-קרבון בצרפת במשפחה שמעריכה אמנות. סבו היה אמן תחריטים, ואחים שלו הפכו אף הם לאמנים בולטים. דושאן החל לצייר צעירות והשפעותיו הראשונות נראו באימפרסיוניזם ובפוביזם.

ב-1904 עבר לפריז ולמד באקדמיה ז'וליאן בקצרה. בשנותיו הראשונות הציג תערוכות בפריז והכיר מבקרים ואמנים חשובים, כמו גיום אפולינר. ציוריו אז כללו אלמנטים מינוריים וסגנונות כמו פוביזם וסימבוליזם.

בשנים הבאות פעל דושאן במעגלים של אמנים פריזאיים. יחד עם אחיו ועם אמנים אחרים יצר קבוצת דיונים שהושפעה מהקוביזם אך ניסתה גם לתאר תנועה וחפצים.

ב-1912 צייר את "עירום יורד במדרגות, מס' 2", שבו ניסה להראות תנועה על ידי חזרת תמונות זו על גבי זו. הציור שילב אלמנטים קוביסטיים ופוטוריסטיים, ויצר שערורייה כשהוצג. יצירה זו הביאה לחשיפה בינלאומית כשהוצגה בשיקגו ובניו יורק בתערוכת ה-Armory Show ב-1913.

דושאן עבר לניו יורק ב-1915. שם התחיל לעבוד על הפרויקט המרכזי שלו, "הזכוכית הגדולה" (La Mariée mise à nu par ses célibataires), עבודה מורכבת שתוכננה במשך שנים רבות. באותה תקופה פיתח עוד רדי מיידים מפורסמים, כמו "מזרקה", משתנה שהוצג כמיצג אמנות, ו-L.H.O.O.Q., גרסה של המונה ליזה עם שינויים הומוריסטיים.

הוא עבד גם כרישום ומתכנן, וחלק מעבודות ההכנה שלו הפכו ליצירות עצמאיות, כמו "כלה" ו"מטחנת שוקולד". למרות שניסח תוכניות ל"הזכוכית הגדולה" במשך שנים, היצירה לא הושלמה כפי שתכנן.

במהלך הקריירה שינה דושאן סגנונות ושילב רעיונות חדשים. הוא חקר תנועה, מכונות והקשרים סימבוליים בין חפצים. הרדי מיידים שלו שינו את ההגדרה של מה נחשב לאמנות. במקום ליצור אובייקטים קלאסיים, בחר דושאן חפצים יומיומיים והעניק להם משמעות אמנותית דרך הבחירה, החתימה וההקשר.

הבחירה ביצירות מוכרות, כמו המונה ליזה, לשם יצירת פרודיה או הומור, הדגישה את המתח בין מסורת לבין רעיונות חדשים.

מאמצע שנות העשרים הקדיש דושאן זמן רב לשחמט. הוא תיאר את השחמט כפעילות אסתטית, שקטה ו"טהורה" יותר מהאמנות מבחינה חברתית. הוא זכה בתואר "אמן שחמט" לאחר תוצאות טובות בתחרויות והשתתף באליפויות ובאולימפיאדות שחמט בשם צרפת.

השפעת השחמט ניכרה גם ביצירותיו; רדי מיידים מסוימים מקבלים שמות ומבנים שמזכירים מהלכים ומשחקים. בשנות ה-30 הוא כתב טורי שחמט ופרסם בעיות שחמט מקוריות.

אחרי 1923 חזר לחיים אמנותיים במשותף עם עניין השחמט. בשנים המאוחרות יצר את היצירה הגדולה "נתון" (Given, 1946, 1966) בדירתו בניו יורק. היצירה מורכבת מדלת ישנה שבה יש חור דרכו יכול הצופה להציץ אל מרחב פנימי המייצג דימויים אינטימיים וסמליים. לאחר מותו הועברה היצירה למוזיאון בפילדלפיה.

בין יצירותיו המוכרות: "עירום יורד במדרגות", "הזכוכית הגדולה", "מזרקה" (המשתנה), L.H.O.O.Q., ורדי מיידים שונים שהשפיעו על דורות מאוחרים.

מבחר מעבודותיו מוצג במוזיאונים חשובים, כולל מוזיאון ישראל והמוזיאון בפילדלפיה.

מאז 2000 מוענק פרס דושן לאמן צעיר בתחום האמנות העכשווית. הזוכים מקבלים מענק ותמיכה לתערוכה, והפרס נחשב לכבוד בתחום האמנות המודרנית.

מרסל דושאן (1887, 1968) היה אמן מפורסם מצרפת שעבר גם לאמריקה. הוא שינה את הדרך שבה אנשים ראו אמנות.

דושאן גדל במשפחה שאהבה אמנות. כבר כנער התחיל לצייר וללמוד פריז.

בתחילת דרכו צייר בצורות שונות ולמד מהאמנים שסביבו. הוא התחיל לחשוב על רעיונות מוזרים וחדשים לאמנות.

ב-1912 צייר תמונה בשם "עירום יורד במדרגות". יש בה הרבה תנועות משוכפלות, כאילו הדמות זזה. התמונה עוררה דיון רב והציתה סקרנות אצל אנשים.

דושאן המציא את ה"רדי מייד". רדי מייד (מוכן מראש) הוא חפץ יומיומי שהאמן בוחר ומגדיר אותו כיצירת אמנות. למשל, דושאן הציג משתנה כיצירה בשם "מזרקה". הוא גם שיחק עם תמונות ידועות, כמו המונה ליזה, ושינה אותן בצחוק.

מאז שנות ה-20 אהב דושאן מאוד לשחק שחמט. הוא שיחק בתחרויות וסיפר שהשחמט יפה כמו אמנות. הוא עיצב גם ערכות שחמט וניסה לפתור בעיות שחמט מיוחדות.

בגיל מבוגר עבד על יצירה שנקראה "נתון" במשך שנים רבות. אחרי מותו היצירה הועברה למוזיאון.

עבודותיו של דושאן נמצאות במוזיאונים בעולם. יש פרס בשם פרס דושן שניתן לאמנים צעירים.