משה

מֹשֶׁה, המכונה גם משה רבנו, הוא הדמות המרכזית בנביאי ישראל. לפי התנ"ך ומסורת הדתות האברהמיות, נבחר על־ידי אלוהים להוביל את בני ישראל ממצרים, לשפוט אותם במדבר ולמסור להם את התורה. התורה מיוחסת למסירתו של משה בהר סיני.

נולד לבית לשבט לוי בזמן שעבוד בני ישראל במצרים. אמו הטמינה אותו בתיבה בנהר. בת פרעה מצאה אותו וגידלה אותו בארמון. מרים אחותו שימשה תיווך כדי שמינקת תביאו אליו.

בבגרותו ראה משה מצרי פוגע בעברי. הוא הרג את המצרי ונמלט למדין מפחד שיורשע וימצא מותו.

במדין נשא ציפורה, בת יתרו הכהן, והיה לרועה צאן. במסורות שונות מוזכר קשרו לכוש ולמלכיה.

בגיל שמונים נגלה אליו האל בסנה הבוער ושלח אותו לשחרר את עם ישראל. משה התלונן על קושי בדיבור, ולכן נבחר אחיו אהרן להיות דוברו. הוא חזר למצרים, דרש מפרעה לשחרר את העם, והביא עשר מכות שהובילו בסופו של דבר ליציאת מצרים.

לאחר היציאה חצה העם את ים סוף בדרך ניסית. משה קיבל בהר סיני את התורה ועמד במרכז חיי העם. הוא הנהיג את בני ישראל במשך ארבעים שנות נדודים במדבר, ניהל מחלוקות, עשה ניסים ונאבק במרידות. על מעשהו בכהיית הסלע כדי להביא מים נאמר שהיה בכך חוסר אמון, ובגלל זאת נאסר עליו להיכנס לארץ כנען.

משה מת בגיל מאה ועשרים, לאחר שראה מרחוק את ארץ כנען מפסגת הר נבו. מקום קבורתו לא נודע.

נשוי לציפורה, בת יתרו. אחיו ואחותו הם אהרן ומרים.

שם־המשפחה "משה" מוסבר בתנ"ך כ"הוצאה מן המים" (מִשׁוּ‎ת). פרשנויות מאוחרות מחברות אותו גם למילים מצריות שמשמעותן "מים" או "בן".

משה מתואר כאדם אמיץ, רחום וצנוע. מסורת חז"ל אומרת שהיה גם קשה־פה, ולכן אהרן דיבר בשמו. גם כישרונו כנואם מתגלה תוך כדי הנהגה ולימוד.

בנבואתו נחשב משה לנביא הגדול מכל. הרמב"ם מייחד את נבואתו כשיא ההתעלות הנבואית. בתלמוד ובמדרש קוראים לנבואתו "נבואת האספקלריה", נבואה צלולה וברורה.

במספר מקומות במקרא מצוין "נתעלמה הלכה ממשה", כלומר נוצרו חריגים או תיקונים במצבים מסוימים. חז"ל מציעים דרכי הבנה שונות לתופעה זו.

במקרא יש גם תיאורים של מנהיגות צבאית. אחרי יציאת מצרים התפתחו גם מאבקים עם עמים בהובלתו, והוא הכין את העם לכניסה לארץ.

במאהות הבתר־מקראיות הופיעו גרסאות שונות על חייו. היסטוריונים־סופרים יוונים ומצריים זיהו אותו עם דמויות מקומיות, העמידו מולו סיפוריות שונות והציגו אותו לעתים כרועה־חוק או כהונה מצרית.

בחקר הביקורתי של המקרא יש מחלוקת לגבי קיומו ההיסטורי של משה. נכון לשנת 2019, דעת הרוב במחקר המודרני היא שהדמות המקראית היא אלגורית ומיתולוגית, אך אין מחלוקת על חשיבותו המסורתית והתרבותית.

באסלאם נקרא משה "מוסא" והוא הנביא המוזכר ביותר בקוראן. סיפוריו דומים בתכלית לסיפורי התורה והוא מכובד במידה רבה.

באמנות המערבית מוצג משה לעתים כשהוא מחזיק את לוחות הברית ולעתים עם קרני אור מראשו. סיפוריו הובילו ליצירות ספרות, ציור, פסול וקולנוע, למשל סרטים ומסורות אנימציה.

משה נשאר דמות מרכזית בשיח הדתי, התרבותי וההיסטורי של יהדות, נצרות ואסלאם.

משה רבנו הוא מנהיג חשוב בתנ"ך. הוא הוציא את בני ישראל ממצרים.

הוא נולד לעמלקי לוי. אמו הניחה אותו בתיבה בנהר. בת פרעה מצאה אותו וגידלה אותו.

כשהיה צעיר ראה עובד מצרי פוגע בעברי. הוא ברח למדין מפחד.

במדין נשא אישה ושמר צאן. יש סיפורים על קשרים לכוש ושמות נוספים.

אלוהים דיבר אל משה מתוך שיח סנה בוער. משה חזר למצרים וביקש לפרוע את עמו. אחרי מכות פרעה שחרר את העם.

הם חצו את ים סוף בדרך מיוחדת. בהר סיני נתן משה את התורה לעם. במשך ארבעים שנה הנהיג את העם במדבר.

משה נפטר בגיל זקנה על הר נבו. הוא ראה מרחוק את ארץ כנען.

בת פרעה קראה לו "משה" כי הוציאה אותו מן המים. יש פירושים נוספים לשמו במצרית ובעברית.

באיסלאם קוראים לו מוסא. גם שם הוא דמות חשובה.

משה מופיע בציורים, בפסלים ובסרטים. לפעמים מציירים לו קרני אור על ראשו.