משה גסטר

משה גסטר (1856, 1939) היה רב, חוקר לשון ופולקלור, היסטוריון ופובליציסט יהודי־רומני שהשפיע גם בבריטניה. כיהן כחכם הקהילה הספרדית של לונדון, היה מנהיג ציוני בולט, ומקובל כאיש ציבור ואקדמאי.

גסטר נולד בבוקרשט כבן בכור במשפחה יהודית בולטת. למד בבית עם מורים פרטיים ולשונות, צרפתית וגרמנית, ואת העברית למד ממלומד. המשפחה הקשורה גם לקהילות אשכנזיות וספרדיות בנתה בית כנסת בעיר.
ב-1874 יצא לברסלאו (אז בגרמניה) ללמוד בבית המדרש לרבנים ובאוניברסיטאות המקומיות. ב-1877 השלים דוקטורט על היסטוריית הצלילים של השפה הרומנית, פונולוגיה היא חקר צלילי השפה. המשיך והוסמך ברבנות ב-1881.

בחזרתו היה מראשי הקהילה הספרדית והרבה לתרום לחיי התרבות. לימד תולדות הספרות הרומנית ומיתולוגיה השוואתית באוניברסיטת בוקרשט בין 1881 ל־1885. שימש גם פקיד חינוך ובחלק מוועדות ההכשרה למורים. היה פעיל בתנועת "חובבי ציון", תנועה ציונית מוקדמת שקידמה התיישבות יהודית בארץ ישראל.

ב-1885 פרסם מאמר נגד אנטישמיות הכפרית. בעקבותיו גורש מרומניה על ידי הממשלה. אחרי שהות קצרה בווינה עבר ללונדון באותה שנה. ב-1887 נבחר חכם הקהילה הספרדית והפורטוגזית בלונדון; "חכם" כאן פירושו המנהיג הרוחני של הקהילה.
בלונדון לימד באוקספורד קורסים על ספרות יוונית וסלאבית. שימש רקטור במכללה יהודית בדגש השכלה מודרנית. במשך השנים היה פעיל בחברה לחקר הפולקלור ובחברות מדעיות נוספות.

ב-1891 המלך קרול ביטל את צו הגירוש והעניק לגסטר את העיטור הרומני Bene Merenti, דרגה א'. הוזמן לחזור לרומניה, אך דחה את ההזמנה. ב־1893 קיבל אזרחות בריטית. ב־1895 כתב דו"ח על החינוך בבריטניה, ששימש בסיס לרפורמה ברומניה. בביקור ב־1929 זכה לקבלת פנים והפך לחבר כבוד של האקדמיה הרומנית.

גסטר נלחם למען הציונות הממלכתית ושירת כסגן יושב־ראש בכמה קונגרסים ציוניים מוקדמים. ייסד ועמד בראש הפדרציה הציונית באנגליה. היה קרוב להרצל והעניק שמו של הרצל לאחד מילדיו.
ב־1907 ביקר בארץ ישראל ובארצות המזרח התיכון. דרש שההגדרה העצמית של העם היהודי תתממש רק בארץ ישראל, ודחה פשרות טריטוריאליות. בביתו התקיים מעמד הקשור להצהרת בלפור ולהעברת מסמכים לויצמן.
כחכם העדה הוציא תרגומי סידורי תפילה לאנגלית וכתב על תולדות הקהילה הספרדית בלונדון.

גסטר נודע כחוקר פולקלור יהודי ורומני. עבודתו המרכזית בפילולוגיה הייתה ה"כרסטומטיה הרומנית", שבה פרסם כ־200 כתבי יד רומניים מן המאות ה־16, 18. במרץ 1929 נבחר לחבר כבוד של האקדמיה הרומנית ושלח אליה את אוסף כתבי היד שלו.

ב-1890 נשא לאשה את לוסי פרידלנדר. לזוג נולדו 7 בנים ו־6 בנות; שני בנים נפטרו בינקותם. בין ילדיו היו משפטנים, חוקרים, ועובדי ציבור. בתו הבכורה פינה אמילי נישאה לשופט נוויל לסקי; בת אחרת, אייריני, עלתה לארץ והקימה מרכז לעזרה לילדים עם צרכים מיוחדים. אחד מבניו בלט כחוקר מקרא וממזרחנים.

גסטר נפטר ב־5 במרץ 1939 מהתקף לב. הובא לקבורה בבית העלמין של יהדות ספרד ופורטוגל בצפון־מערב לונדון.

יש רחוב על שמו במושבה הגרמנית בירושלים.

משה גסטר (1856, 1939) היה רב וחוקר. הוא נולד בבוקרשט וגר גם בלונדון.

כשהיה צעיר למד שפות ולימודי דת. הוא נסע לברסלאו וסיים דוקטורט על צלילי השפה הרומנית. פונולוגיה היא חקר צלילי שפה.

גסטר לימד בספרות הרומנית באוניברסיטה. הוא היה מנהיג בקהילה הספרדית ופעיל בתנועת חובבי ציון. תנועה זו קידמה רעיון של בית לעם היהודי בארץ ישראל.

ב־1885 פרסם מאמר נגד אנטישמיות. שולחיו גירשו אותו. הוא עבר ללונדון באותה שנה. ב־1887 מונה חכם הקהילה הספרדית בלונדון. חכם הוא מנהיג רוחני של הקהילה.
הוא לימד באוקספורד ועבד בארגונים לחקר מסורות ולטובת הקהילה.

ב־1891 המלך הרומני ביטל את גירושו. העניק לו עיטור חשוב בשם Bene Merenti. גסטר דחה לחזור לרומניה וקיבל אזרחות בריטית ב־1893.

גסטר היה פעיל ציוני. הוא עמד בתפקידים בכנסים ציוניים וייסד את ההסתדרות הציונית באנגליה. ב־1907 ביקר בארץ ישראל. הוא רצה שהמדינה היהודית תוקם רק בארץ ישראל.

גסטר אסף ופרסם כתבי יד רומניים ישנים. הוא נחשב לחוקר פולקלור חשוב.

ב־1890 נשא את לוסי פרידלנדר. לזוג נולדו 13 ילדים, ושניים נפטרו בילדותם. בתו אייריני עלתה לארץ והקימה מרכז לילדים עם צרכים מיוחדים.

גסטר נפטר ב־1939 מהתקף לב. קברו נמצא בבית העלמין של יהדות ספרד ופורטוגל בלונדון.

יש רחוב בירושלים על שמו.