משה שמיר

משה שמיר (1921, 2004) היה סופר, מחזאי ועיתונאי בולט בישראל. נולד בצפת וגדל בתל־אביב. למד בתל־נורדאו ובגימנסיה הרצליה.
בשנות ה־30 הצטרף להשומר הצעיר, תנועת נוער ציונית, וערך את ביטאון התנועה "על החומה". בשנים 1941, 1947 גר בקיבוץ משמר העמק ושירת בפלמ"ח (יחידות לחימה של יישובי היישוב העברי). אחיו אליק נהרג במארב במלחמת העצמאות, ונושא זה הופיע בספרים של שמיר.
לאחר הקמת המדינה ערך ביטאוני צבא ועיתונים, ובהם "במחנה" ו"מעריב". בשנות ה־60 השתנה עמדתו הפוליטית, והיה בין מייסדי תנועת "ארץ ישראל השלמה". התנועה הצטרפה לליכוד ולבסוף הוא נבחר לכנסת התשיעית (1977) במסגרת סיעת "לעם". בעקבות התנגדותו להסכמי קמפ־דיוויד פרש מהליכוד ונמנה על מייסדי "התחיה". ב־1981 פרש מהכנסת וחזר לכתיבה. בשנותיו האחרונות כתב טור ב"מקור ראשון". היה נשוי לצביה פרומקין משנת 1946 והוריש שלושה ילדים. נפטר ב־2004 ונטמן בקריית שאול.

שמיר היה יוצר פורה שכתב כ־50 ספרים, בעיקר רומנים וסיפורים קצרים. הוא נחשב לחלק מדור תש"ח, סופרי העם שקשרו סיפור אישי עם המהפכה הציונית. סגנונו ריאליסטי: הוא שילב תיאורי חיי היומיום עם הנרטיב הלאומי.
הרומן הראשון־המוכר שלו הוא "הוא הלך בשדות" (על אורי הפלמ"חניק ואהבתו למיקה). ספרו המפורסם "במו ידיו - פרקי אליק" עוסק באחיו שנפל; זה היה רב־מכר, תורגם ועובד לרדיו וטלוויזיה, ונלמד בבתי הספר.
בין יצירותיו: אוספים כמו "נשים מחכות בחוץ", רומנים היסטוריים כמו "מלך בשר ודם" (על אלכסנדר ינאי), ואוטוביוגרפיות כמו "תחת השמש" ו"כי עירום אתה". בסוף הקריירה שלו הוציא את הטרילוגיה "רחוק מפנינים", שהשלימה ב־1991 עם "עד הסוף". גם סיפור נעורים שלו התגלה ב־2011 תחת שם בדוי.

יצירתו של שמיר הייתה פופולרית, אך גם שנויה במחלוקת. חלק מהמבקרים כעסו כי הוא חשף גם את הצדדים הקשים והלא־רומנטיים של הקיבוץ והחברה. הוא עסק בנושאים שנחשבו שוליים באותה תקופה, והכך עשה פולמוס עם מנהיגים בתנועה בה צמח. שמיר הגן על "חופש היצירה" וטען שסיפורת ריאליסטית צריכה להראות גם צדדים בעייתיים, כדי לנסות לתקן אותם.

שמיר זכה בפרס ישראל לספרות עברית בשנת 1988 (תשמ"ח).

בין המוכרים: "הוא הלך בשדות", "במו ידיו - פרקי אליק", "מלך בשר ודם", "תחת השמש", "כי עירום אתה" ו"עד הסוף".

משה שמיר נולד ב־1921 ונפטר ב־2004. הוא היה סופר חשוב בישראל.
גדל בתל־אביב ולמד בבית־ספר ותיכון. הוא הצטרף להתנועת הנוער השומר הצעיר.
בשנים שלפני המדינה גר בקיבוץ ושירת בפלמ"ח. פלמ"ח זהו כוח לוחמים של אנשי היישוב.
אחיו אליק נהרג במלחמה. שמיר כתב עליו בספרים.
הוא נשא לאישה את צביה בשנת 1946 והם הביאו לעולם שלושה ילדים.
השם שלו הונצח ברחובות בערים שונות.

שמיר כתב הרבה ספרים, כ־50. הוא כתב סיפורים, רומנים וגם שירים.
הרומן המפורסם "הוא הלך בשדות" מדבר על לוחם צעיר ואהבה.
"במו ידיו" הוא ספר על אחיו שנפל. הספר הפך לפופולרי מאוד.
כמה מספריו תורגמו, הוצגו בתיאטרון ועובדו לתסכיתים ולסדרות טלוויזיה.

חלק מהאנשים אהבו את הסיפורים שלו. אחרים כעסו כי הוא הראה גם דברים קשים.
הוא רצה לכתוב בכנות על החיים, וכך יצר דיונים גדולים.

שמיר קיבל את פרס ישראל לספרות בשנת 1988.

הספרים החשובים: "הוא הלך בשדות", "במו ידיו", "מלך בשר ודם".