בהאג הוא הגוף המשפטי המרכזי שמכריע בסכסוכים בין מדינות לפי המשפט הבין-לאומי. בית הדין נותן גם חוות דעת משפטית לאו"ם.
"משפט בין-לאומי פומבי" הוא התחום העוסק ביחסים בין מדינות, בשימוש בכוח ובמנגנונים ליישוב סכסוכים. תחום זה קובע גם מתי ניתן לייחס אחריות למדינות ולפרטים, ונבדל מהמשפט הבין-לאומי הפרטי.
קשרים בין מדינות קיימים מאז העת העתיקה. עם הזמן צמחו כללים שהכתיבו איך לנהל דיפלומטיה וכיצד לכבד הסכמים. התקופות המרכזיות בפיתוח התחום היו הרנסאנס והמאות ה-16 וה-17, כשהכנסייה איבדה חלק מההשפעה והמדינות חיפשו כללים משותפים. חשובים במיוחד היו פרנסיסקו דה ויטוריה שטיפל בזכויות הילידים, ואמריק קרוס שהציע רעיון של אספה של נציגים בין-לאומיים.
הוגו גרוטיוס היה משפטן הולנדי מרכזי. הוא כתב את Mare Liberum ואת De Jure Belli ac Pacis. גרוטיוס לא דחה מלחמה לחלוטין, אך הגביל מתי היא לגיטימית. עקרונותיו למלחמה צודקת כללו: החלטה על ידי הסמכויות הנכונות, מטרה מוסרית, סיכוי לניצחון, שימוש באמצעים מידתיים והימנעות מאכזריות. רעיונותיו השפיעו רבות על המשפט הבין-לאומי המודרני.
ועידת ז'נבה הראשונה ב-1864 חקקה כללים לטיפול בפצועי מלחמה וייסדה את הצלב האדום. בהמשך נוספו אמנות לטיפול בלוחמה ימית, בשבויי מלחמה ובאוכלוסייה האזרחית. אמנות אלה הפכו לכללים מחייבים עבור מדינות רבות.
לאחר מלחמת העולם הראשונה נוסד חבר הלאומים במטרה לשמור על שלום. הוא נכשל חלקית, והוביל להקמת האומות המאוחדות ב-1945. האו"ם והצ'רטר שלו מרכזים היום את המאמצים לדיפלומטיה, ליישוב סכסוכים ולהגדרת המשפט הבין-לאומי.
עוצמתו של המשפט הבין-לאומי נשענת בעיקר על נכונות המדינות לציית. הייסוד של האו"ם חיזק את היכולת של הקהילה הבין-לאומית לאכוף כללים. בשנים האחרונות גם ארגונים לא מדינתיים ותאגידים הופכים לצדדים רלוונטיים במשפט הבין-לאומי.
קיימות ויכוחים על היחס בין ריבונות מדינות לבין כוחו של המשפט הבין-לאומי. יש הטוענים שהמשפט הבין-לאומי עומד על רגליו ומחייב גם בלי הסכמה מפורשת, ואחרים, ובייחוד חלק ממדינות גדולות, מדגישים את זכות הריבונות והצורך בהסכמה מדינית.
לפי סעיף 38 של חוק בית הדין הבין-לאומי, המקורות הם: הסכמים בין-לאומיים, מנהג (מנהג הוא התנהגות חוזרת שמקובלת כמשפט), עקרונות כלליים של משפט, החלטות שיפוטיות וכתביהם של פוסקים כעזר פרשני. ההחלטות השיפוטיות אינן יוצרות תקדים מחייב לכל המדינות.
פירוש אמנות מוסדר על ידי אמנת וינה: יש לפרש אמנה ביושר, לפי משמעות המונחים בהקשר ובמטרה. בפועל פירוש החוק הבין-לאומי נעשה על ידי מדינות ובתי דין, אך סמכויות הפרשנות מוגבלות לעתים.
מדינות מאכיפות נורמות בדרך של דיפלומטיה, ביקורת ציבורית, וסנקציות כלכליות או דיפלומטיות. זכות ההגנה העצמית יועדה למדינה שתוקפת אותה מדינה אחרת, והיא מעוגנת בצ'רטר האו"ם.
מועצת הביטחון יכולה להפעיל סנקציות או כוח לפי פרק 7 של המגילה. העצרת הכללית יכולה לפעול במצבים מסוימים לפי החלטת "מתאחדים לשלום". מדינות יכולות לפנות לבית הדין הבין-לאומי לגישור או להכרעה. החלטות בית הדין בקונפליקטים שהוא דן בהם מחייבות את המעורבות, וזמני הדיונים עלולים להיות ארוכים ומורכבים. בנוסף, אמנות זכויות מסוימות מאפשרות לפרטים לעתור לגורמים בין-לאומיים כשהזכויות שלהם נפגמות.
בהאג נמצא בית דין חשוב שמכריע בין מדינות.
משפט בין-לאומי פומבי הוא חוקים שקובעים איך מדינות מתנהגות. מדינה = ארץ עם ממשלה. ארגון בין-לאומי = קבוצה של מדינות.
למדינות היו קשרים ועשו הסכמים עוד מזמן. רעיונות חשובים באו מהרנסאנס. אנשים כמו ויטוריה וקרוס חשבו שחייבים חוקים בין מדינות.
גרוטיוס היה משפטן הולנדי. הוא אמר שיש חוקים למלחמה. מלחמה צודקת צריכה להיות החלטה של מנהיגים, עם מטרה טובה, ומידתיות.
אמנות ז'נבה נועדו להגן על פצועים. הן גם ייסדו את הצלב האדום. עוד אמנות הגנו על שבויי מלחמה ואזרחים.
לאחר מלחמות גדולות הקימו ארגונים כדי לשמור על שלום. חבר הלאומים לא הצליח. אחרי מלחמת העולם השנייה הוקם האו"ם כדי לנסות למנוע מלחמות.
רוב המדינות שומרות על חוקי המשפט הבין-לאומי מרצון. למדינות יש דרכים להעניש זו את זו, כמו לבטל קשרים או להטיל סנקציות. האו"ם ומועצת הביטחון יכולים לפעמים להחליט על צעדים. כשהמדינות מסכימות, הן יכולות להביא סכסוך לבית הדין בהאג.
המקורות העיקריים הם: הסכמים בין מדינות, מנהגים שחוזרים על עצמם, ועקרונות כלליים. כתבים של מומחים עוזרים להבין את הכללים.
תגובות גולשים