משרד התקשורת הוא משרד ממשלתי שאחראי על כל תחומי התקשורת בישראל: טלוויזיה, רדיו, אינטרנט, טלפון קווי, סלולרי ודואר. במשך השנים המשרד עבר מהיותו ספק ישיר של שירותים (כמו דואר וטלפון) לתפקיד רגולטורי ופיקוח על ספקים פרטיים. תחומי האחריות שלו כוללים קביעת מדיניות, פיתוח תשתיות, רישוי ופיקוח על ספקי שירותים, פיקוח על רשות הדואר, קביעת תעריפים, ניהול משק התדרים ובקרת שידורי טלוויזיה בכבלים. המשרד גם מאשר שימוש במכשירי קצה ברשתות מסוימות.
בתקופת המנדט הבריטי נוהל הדואר על ידי פקידים. לאחר הקמת המדינה נותר ניהול הדואר תחת המנהל הכללי והשר הרלוונטי, ובהמשך משרד הדואר נפרד ממשרד התחבורה. מרדכי נורוק מונה כשר הדואר בנובמבר 1952. בשנות ה-60 וה-70 הוועדות ושרים ניסו לשנות את מבנה השירותים הציבוריים ולחזק את סמכויות השר על הדואר. ב־1971 שימש שמעון פרס וטיפל בשינוי השם ל"משרד התקשורת" כחלק מארגון מחדש.
עד שנות ה-70 ניהול הדואר והטלפון נעשה כמערך ממשלתי שבו ההכנסות הועברו לאוצר וכל הוצאה דרשה אישור ממשלתי. זה גרם לשירות איטי ולתורים. הוצעו שינויים להכנסת מבנים עסקיים, ולבסוף רשות הדואר הוקמה ב־1986.
לפני הקמת חברות טלפוניה עצמאיות, משרד התקשורת סיפק את שירותי הטלפון ישירות. בעיות בירוקרטיות עיכבו התקנות וקידמו רעיון להקים חברה שתפעל כגוף עסקי. חברת בזק נרשמה ב־1980 והחלה לפעול כחברה ממשלתית ב־1984, מה שהפחית את התורים והביא הרחבה משמעותית של השירות. רשות הדואר הוקמה רשמית ב־1986.
בתחילת שנות ה-90 הוכנסו טלוויזיה רב-ערוצית וכבלים. הוקמה מועצה לפיקוח על כבלים ולוויין. ב־1993 החל השידור בערוץ השני והוקמה הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. חברות הכבלים התאחדו בהמשך ל"הוט" וחברת YES הוקמה לשידורים בלוויין. בתחום הסלולר, פלאפון הייתה המפעילה הגדולה עד שניתנו רישיונות לחברות מתחרות כמו סלקום (1994) ואז פרטנר.
בתקופה זו התחלפו שרים לעתים קרובות. חלו שינויי שוק: איחוד כבלים תחת הוט, כניסת אינטרנט מהיר פדחיפי למשתמשים, וביזור המונופול הקווי של בזק. ב־2008 חוק קבע אפשרות לשידורי DTT חינמיים במסגרת מערכת עידן+, ששידרה חמישה ערוצים מרכזיים. עד 2016 תוכניות להוסיף ערוצים נוספים לא מומשו במלואן.
משרדי תקשורת שונים הדגישו נושאים צרכניים, כמו הורדת תעריפים וניידות מספרים. משה כחלון הוביל רפורמות בסלולר ופתיחת שוק המפעילים הווירטואליים, והעניק זיכיון לגולן טלקום. בתקופתו אושרה גם כניסת חברת תשתיות סיבים נוספת, Unlimited, על תשתית חברת החשמל. מסלולי רגולציה אחרים כללו קידום שוק סיטונאי על תשתיות בזק כדי לעודד תחרות.
בשנים האחרונות ראש הממשלה נתניהו החזיק גם בתיק התקשורת. בפברואר 2017 מונה צחי הנגבי ממלא מקום עקב עתירות לבג"ץ. בעקבות חקירות בפרשת בזק-אלוביץ' הושעה מנכ"ל המשרד שלמה פילבר באוקטובר 2017, והממונה במקומו היה מימון שמילה.
נידון רעיון להקים רשות תקשורת עצמאית בדומה ל-FCC האמריקאית. בשנים שונות הועלו יוזמות לפרק את המשרד ולהקים רשות לאומית, אך המשרד לא פורק והיוזמות לא באו לידי מימוש מלא.
המשרד הונהג על ידי שרים רבים לאורך השנים. חלקם התמקדו בעבודה מקצועית שגרתית, ואחרים ניסו לקדם רפורמות ושינויים מבניים. יש רשימות ארוכות של שרים וסגני שרים וכן מנכ"לים שנהגו לנהל את המשרד בצירוף תקופות כהונה שונות.
משרד התקשורת אחראי על טלוויזיה, רדיו, אינטרנט, טלפונים ודואר. בעבר המשרד סיפק שירותים בעצמו. היום הוא מפקח על חברות שמספקות את השירותים.
בימי המנדט הבריטי ניהלו את הדואר פקידים. אחרי הקמת המדינה נוצר משרד דואר נפרד. בשנת 1971 שינו את השם ל"משרד התקשורת".
היו בעיות עצומות של בירוקרטיה. המכתבים והטלפונים עיכבו. כדי לשפר זאת דיברו על ארגון מחדש. לבסוף הוקמה רשות הדואר ב־1986.
חברת בזק נרשמה ב־1980 והחלה לפעול משנת 1984. הדבר הקל על התקנת טלפונים והביא לשיפור בשירות.
נכנסה טלוויזיה רב-ערוצית. הוקמו כבלים וערוץ שני. בשוק הסלולרי נכנסו חברות חדשות, למשל סלקום ב־1994.
האינטרנט הפך מהיר ונמצא בבתים. הוקם שירות דיגיטלי חינמי בשם עידן+ המשדר כמה ערוצים. שרים ניסו להוריד מחירים ולעודד תחרות. משה כחלון קידם רפורמות בסלולר וכניסת חברות חדשות כמו גולן טלקום. גם הופעלו צעדים לעודד חברות סיבים אופטיים.
דיברו על הקמת רשות עצמאית כמו בארצות הברית, אך הרעיונות לא התממשו במלואם.
המשרד הוחזק על ידי שרים רבים לאורך השנים. היו גם מנכ"לים וסגני שרים שניהלו את העבודה היומיומית.
תגובות גולשים