נאו-אבולוציוניזם היא גישה באנתרופולוגיה ובסוציולוגיה שבוחנת איך חברות ותרבויות משתנות ומתפתחות לאורך זמן. הגישה מפתחת מודלים אבולוציוניים רב‑קוויים (מולטילינאריים), כלומר דרכים שונות שבהן חברות יכולות להשתנות, ולא טוענת שיש מסלול אחד ובלתי נמנע.
האבולוציוניזם הקלאסי של המאה ה־18 וה־19 תיאר התפתחות ליניארית, כשהמעלה הסופית היא התרבות המערבית. הנאו‑אבולוציוניזם דחה גישה זו. במקום לומר שיש צורך בהכרח בעקביות בהתפתחות, הוא מדגיש הסתברויות, מקריות ובחירה חופשית. כלומר, לעתים תרבות עשויה לדלג על שלבים אחרים או אפילו לשנות כיוון.
הנאו‑אבולוציוניזם שואף להיות אמפירי. "אמפירי" פירושו מבוסס על ראיות ותצפיות, כמו ממצאים ארכאולוגיים, מחקרים פַלֵאוֹנטולוגיים (חקר מאובנים) ומקורות היסטוריים. החוקרים מנסים להמעיט בערכים ושיפוטים ולנתח תהליכים בעזרת נתונים מוצקים.
לזלי וייט ראה בטכנולוגיה את הגורם המרכזי להתפתחות חברתית. "טכנולוגיה" כאן פירושה כלים ושיטות שאנשים משתמשים בהם לניצול אנרגיה. וייט מדד את התקדמות החברה לפי צריכת האנרגיה שלה ואת יעילות השימוש בה. הוא חילק את ההתפתחות לחמישה שלבים: שימוש באנרגיית השרירים, שימוש באנרגיית בעלי חיים מתורבתים, אנרגיית הצמחים (חקלאות), שימוש בדלקים מחצביים כמו פחם ונפט, ולבסוף אנרגיה גרעינית. וייט הציע נוסחה P=E*T, שבה E היא כמות האנרגיה ו‑T היא היעילות הטכנולוגית.
ג'וליאן סטיוארד פיתח את האקולוגיה התרבותית. הוא התעניין בדרך שבה חברות מסתגלות לסביבתן. סטיוארד בדק אילו משאבים חברה נצלה, איזו טכנולוגיה היא פיתחה ואיך ארגנה את העבודה. הוא טען שמשתנים כמו סביבה וטכנולוגיה כופים הסתגלויות שונות, ולכן תרבויות מתפתחות בדרכים שונות ובקצבים שונים.
מרווין האריס קידם את המטריאליזם התרבותי. הוא שם דגש על אופן הייצור, איך חברה מייצרת מזון ומשאבים, וכן על דמוגרפיה, כלומר גודל האוכלוסייה ותכונותיה. האריס הבחין בין התחום ההתנהגותי (מה שאנשים עושים) לבין התחום המנטלי (אמונות ורעיונות), וטען שהתחום ההתנהגותי משפיע חזק על התחום המנטלי. שינוי מתרחש כאשר יחסי הכוחות בין טכניקות הייצור, האוכלוסייה והסביבה משתנים.
מרשל סהלינס הבחין בין אבולוציה "כללית" לבין אבולוציה "מסוימת". האבולוציה הכללית היא הנטייה להגדיל מורכבות וארגון. האבולוציה המסוימת נובעת מאינטראקציות בין תרבויות, פיתוחים טכנולוגיים ודיפוזיה, כלומר העברת רעיונות וטכניקות בין חברות.
גרהרד לנסקי התרכז במידע ובתקשורת. הוא טען שככל לחברה יש יותר ידע ומידע שימושי, כך היא מתקדמת יותר. לנסקי תיאר שלבים בהתפתחות התקשורת, מתורשה גנטית ללמידה, לשימוש בסימנים, ועד לפיתוח שפה וכתב.
ג'ארד דיימונד בספרו מציע דטרמיניזם גאוגרפי. הוא מסביר הבדלים בין חברות לפי מאפייני הסביבה, הצמחים והחי במקום שבו הן חיו. דיימונד טוען שהיכולת לביית צמחים ובעלי חיים, וכן טכנולוגיה צבאית ומחלות שהתחילו אצל חיות, השפיעו על ההיסטוריה של מדינות ועמים. הוא מדגיש שלא היה הבדל ביכולות אינטלקטואליות בין עמים שונים, אלא הבדלים סביבתיים וטכנולוגיים.
נאו-אבולוציוניזם אומר שחברות ותרבויות משתנות עם הזמן. "אבולוציוניזם" פירושו רעיון שהדברים מתפתחים וגדלים.
הגישה הישנה חשבה שכל חברות עוברות את אותם שלבים. הנאו‑אבולוציוניזם אומר שזה לא תמיד כך. חברות יכולות להתפתח בדרכים שונות.
לזלי וייט אמר שטכנולוגיה פירושה כלים ושיטות. הוא חשב שככל שחברה משתמשת יותר באנרגיה, היא מתקדמת יותר. הוא חילק את שלבי האנרגיה לשימוש בשרירים, בעלי חיים, צמחים, דלקים ותהליכים חזקים יותר.
ג'וליאן סטיוארד אמר שתרבויות מסתגלות לסביבה. "להסתגל" פירושו להתאים את עצמך למה שיש סביבך. למשל, אם יש הרבה דגים, אנשים ילמדו לדוג.
ג'ארד דיימונד כתב שהגיאוגרפיה, המקום שבו אנשים חיו, שינתה את ההיסטוריה. יש מקומות עם צמחים ובעלי חיים מתאימים לביות. זה עזר לפתח חקלאות, כלים ועם הזמן ציוויליזציות שונות. גם מחלות מקושרות לבעלי חיים; זה השפיע על מפגשים בין עמים.
תגובות גולשים