נאו-אורתודוקסיה (יהדות)

נאו-אורתודוקסיה, המכונה גם 'תורה עם דרך ארץ', היא תנועת תורה-אורתודוקסית שהתפתחה בתחילת המאה ה-19 בעיקר בגרמניה ובחלקים ממערב אירופה והונגריה. בין דמויות מייסדות בולטות נמנים רש"ר הירש ורבי עזריאל הילדסהיימר.

בתקופת המודרניזציה ובמתן אמנציפציה, הענקת זכויות אזרחיות ליהודים, רבים מהיהודים אימצו אורחות חיים מודרניים. התנועה נולדה כתגובה לשינויים אלה. מול היהדות הרפורמית, שהציעה שינויים דתיים רבים, והמגמות האולטרה‑אורתודוקסיות שמנעו מפגש עם המודרנה, הציעו הנאו-אורתודוקסים דרך של שילוב בין מסורת ומודרניות.

רש"ר הירש טבע את הסיסמאות 'תורה עם דרך ארץ' ו‑Mensch-Jisroel (אדם-ישראל). משמעותן: אפשר ליישם את התורה וההלכה, כלומר חוקי הדת, בחיי היום‑יום המודרניים. הירש קידם לימודי חול לצד לימודי קודש, והשפיע בכך על חינוך נשים יותר מוקדם ביחס לזרמים אחרים.

בפרקטיקה שונו נוהגים בבית הכנסת כדי להתאים לסביבה התרבותית. הירש נשא דרשות בגרמנית, הנהיג מקהלה של גברים, והתאים את הלבוש הרבני לסגנון מקומי. חלק מהשינויים עוררו מחלוקות, ולעתים הוא נקט בעמדות נחרצות נגד מי שנראה לו סוטה מהאמונה.

הירש התנגד למחקר מדעי של כתבי הקודש. המאבקים המרכזיים לא נסבו בעיקר על הלכה, אלא על אמונה, על זהות התורה כמקור תורה מן השמיים. הוא דחה התייחסות ליהדות כמושג לאומי‑אתני גרמני ('Volk') וראה את הגאולה כשיבה לשלטון התורה.

מאמצע המאה ה-20 המעמד של הנאו-אורתודוקסיה התערער. עליית הנאצים וחורבן יהדות אירופה השפיעו מאוד. אחרי מלחמת העולם השנייה נטמעו חלקים בתנועות כמו הציונות הדתית בישראל ובאורתודוקסיה המודרנית בארה"ב. אחרים הצטרפו לזרמים מסורתיים יותר, ואף הפכו לאידאולוגים חרדים.

נאו-אורתודוקסיה נקראת גם 'תורה עם דרך ארץ'. זו דרך לשמור על הדת וגם לקבל חלק מהחיים המודרניים.

התנועה צמחה בגרמניה במאה ה-19. אז קיבלו יהודים זכויות חדשות. המצב הזה שינה את החיים שלהם.

רש"ר הירש היה מנהיג חשוב בתנועה. הוא אמר שאפשר ללמוד מדעים ועבודה ולהיות קפדנים בדת. הוא דיבר בגרמנית בבית הכנסת. היו גם שינויים במוזיקה ובלבוש.

הנאו-אורתודוקסים רצו שהאמונה תישאר חזקה. הם לא רצו שחוקרים ישנו את ספרי הקודש.

אחרי מלחמת העולם השנייה חלק מהם הצטרפו לזרמים כמו הציונות הדתית בישראל ולנאו-אורתודוקסיה בארה"ב. אחרים הצטרפו לקבוצות דתיות יותר שמרניות.