נאו-מרקסיזם

נאו-מרקסיזם הוא זרם פילוסופי, חברתי וכלכלי שצמח בשנות ה־20 של המאה ה־20. הוא שומר על העקרונות הבסיסיים של מרקסיזם, אך מוסיף ביקורת ושינויים.



בתיאוריה המקורית של קרל מרקס, התפתחות החברה נובעת ממאבק בין מעמדות שמונע משינוי באמצעי הייצור. מרקס ציפה שמעגל זה יוביל למהפכה בידי מעמד הפועלים. בפועל, במערב המאה ה־20 זה לא קרה. מדינות המערב יצרו רשתות רווחה (מערכת שמסייעת לאזרחים) ושיפרו את רמת החיים. שוק העבודה התחלק לקבוצות שונות, והמעמד הפועלים לא התאחד כפי שציפו.

בנוסף, התגלויות על הטיהורים בברית המועצות והקושי הכלכלי שם הראו שהיישום של המרקסיזם בסגנון סטלין יצר משטר טוטליטרי (שלטון חזק ששולט בכל). נפילת הקומוניזם ב־1989 חיזקה את הצורך לבדוק ולשפר את התאוריה.


הנאו-מרקסיסטים שמו דגש חזק יותר על תרבות, תודעה וזהות. הם טוענים שהתודעה של בני אדם משפיעה על המערכת החברתית-כלכלית, ולא רק הכלכלה קובעת הכל. הם מציעים יחס דו-כיווני בין "בסיס" (המבנה הכלכלי) ל"על" (התרבות, הדת והאידאולוגיה).


בתחילת המאה ה־21 יש שילוב בין פרוגרסיביות (רעיון של קדמה ושינוי חברתי) לניתוח נאו-מרקסיסטי. בחינת זהויות כמו מגדר ואתניות מדגישה כיום מאבקים של קבוצות מדוכאות מול קבוצות פריבילגיות.


נאו-מרקסיסטים חולקים מטרה עם המרקסיסטים - שינוי הקפיטליזם - אך דוחים את ההבחנה החד-כיוונית בין כלכלה לתרבות. הם משלבים גם רעיונות של מקס ובר על רב-ממדיות הריבוד החברתי.


הגישה רואה לתרבות תפקיד כפול: מצד אחד חיזוק המערכת הקיימת, ומצד שני כלי ביקורתי שחושף חוסר צדק. חוקרים זיהו דרכים שבהן תרבות ההמונים (‘‘חרושת התרבות'') מרככת את חשיבת הציבור ומפחיתה התנגדות חברתית.


זו קבוצת אינטלקטואלים מגרמניה משנות ה־20. הם הרחיבו את הביקורת מרקזה אל תחומי התרבות, התודעה והפסיכולוגיה.


מרכז מחקר בברמינגהם שנוסד ב־1964 חקר את תרבות מעמד הפועלים והקשרים בין תרבות לזהות חברתית.


לימודי תרבות התפתחו מתוך הנאו-מרקסיזם והתרכזו תחילה בתרבות פופולרית ובמדיה. בהמשך התחום התרחב לנושאים כמו דימויי גוף וזיכרון.


הביקורת על הנאו-מרקסיזם כוללת שתי נקודות עיקריות. ראשית, טענות כי אין להסביר כל תופעה רק באמצעות הכלכלה. שנית, ביקורת פוסטמודרנית שמטילה ספק בהנחות היסוד של הזרם. תדה סקוצ'פול ביקרה את הזרם על התעלמות מהמדינה כגוף אוטונומי בעל אינטרסים משלו. היא טענה שיש לראות את המאבק בכלכלה, בחברה ובמדינה ביחד, לא רק בחברה ובפוליטיקה.

נאו-מרקסיזם הוא רעיון שצמח בשנות ה־20. זה רעיון שבונה על מרקסיזם. מרקסיזם היא תיאוריה שחושבת שההיסטוריה היא מאבק בין מעמדות, כלומר קבוצות אנשים עם כוח שונה.



מקורית, מרקס חשב שמעמד הפועלים יתאחד ועשוי לשנות את החברה. בפועל, אחרי מלחמות ובעזרת מדינות שהקימו שירותים ציבוריים, החיים השתפרו בחלק מהמקומות. שוק העבודה התחלק, ולא היה איחוד של כל העובדים.

גם התגלו דברים רעים במשטר הסובייטי (מדינה שהנהיגה מרקסיזם בדרך קיצונית). זה הראה שממש לא תמיד הדברים עובדים כפי שמצפים. כשהקומוניזם קרס ב־1989, אנשים רצו לשפר את הרעיונות.


נאו-מרקסיסטים אומרים שגם תרבות ורעיונות חשובים. תרבות היא מה שאנשים צורכים וחושבים. הם טוענים שהתרבות משפיעה על החברה והכלכלה.


היום יש דגש על זהויות כמו מגדר ואתניות. פרוגרסיביות היא רעיון של קדמה ושינוי לטובה. השילוב שלהם בונה פוליטיקה שמתמקדת בזכויות קבוצות מדוכאות.


קבוצה של חוקרים מגרמניה מהשנים הראשונות של הזרם. הם בדקו איך תרבות ומדיה משנים אנשים.


מרכז מחקר באנגליה שדיבר על תרבות של מעמד הפועלים אחרי המלחמה.


זהו תחום שמחקר את המדיה, המוזיקה, הדימוי של הגוף וזיכרונות חברתיים.


מבקרים אומרים שאסור להסביר הכל רק בעזרת כלכלה. גם יש ביקורת שאומרת שהנאו-מרקסיזם מתייחס פחות למדינה כגוף עצמאי. תדה סקוצ'פול אמרה שיש לבחון גם את המדינה לצד החברה והפוליטיקה.