נבואה המזימה את עצמה

“נבואה המזימה את עצמה” הוא מושג בפסיכולוגיה החברתית המתאר מצב שבה אמונה גורמת להתנהגות שמפריכה אותה. זהו ההפך מנבואה המגשימה את עצמה.

בעל האמונה מתנהג לפי מה שהוא מאמין. האנשים סביבו מגיבים להתנהגותו. התגובה החברתית יכולה לשנות את המציאות כך שהאמונה תתברר כשגויה.

דוגמה פשוטה: מורה שחושב שתלמיד יצטיין לדחוף אותו יותר מדי. בגלל הלחץ והציפיות התלמיד עלול לכשל, תוצאה שהייתה נמנעת ללא האמונה הזו אצל המורה.

בדוגמה רחבה יותר, תחזיות על קריסה כלכלית עלולות לשנות את התנהגות המשקיעים והצרכנים. השינוי בהתנהגות יכול להביא לכך שהתחזית לא תתקבל, כלומר היא מופרכת על ידי השפעתה.

מחקר של בושמן ועמיתים (1999) בדק את הרעיון הזה. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת קיבלה מסר פרו-קתרטי, כלומר שסגירת רגשות בפעולה אגרסיבית תורמת להרגעות (קתרזיס = שחרור רגשי). לאחר מכן ניתנה להם הזדמנות לפעולה אגרסיבית, כמו להכות שק אגרוף.

קבוצה זו הראתה בסיום רמות כעס גבוהות יותר והתנהגות עוינת, לעומת קבוצה שקיבלה מסר אנטי-קתרטי. הממצא מראה שלהיחשף לאמונה שקתרזיס מרגיע יכול להוביל דווקא להגברת הכעס, ובכך להזים את אותה אמונה.

“נבואה המזימה את עצמה” היא אמונה שגורמת להתנהגות שמעלה את הסתברות שהיא לא תתממש.

אם אדם מאמין משהו, הוא לפעמים מתנהג בהתאם. אחרים מגיבים להתנהגותו. התגובות יכולות לשנות את המצב כך שהאמונה תתברר כטועה.

דוגמה קלה: מורה חושב שתלמיד יהיה מצטיין. המורה לוחץ עליו חזק. בגלל הלחץ התלמיד נכשל. בלי האמונה של המורה, אולי לא היה נכשל.

במחקר ניסו אנשים עם מסר שאמר "להכות משהו עוזר להירגע". הם הוּענו והכו שק. לאחר מכן הם הכיעו יותר כעס. זה מראה שלפעמים האמונה שדבר מסוים מרגיע דווקא עושה את ההפך.