אָנמנזה (מיוונית: αναμνησις, זכירה או היזכרות) היא מושג בפילוסופיה, בפסיכואנליזה ובדת.
בפילוסופיה אפלטון משתמש ברעיון האנמנזה כדי להסביר כיצד מגיעים לידע אמיתי. לפי גישה זו, הידע כבר קיים בנשמה (הישות הפנימית של האדם), כי הנשמה חיה נצחית ולעתים נכנסת לגוף גשמי שוב ושוב.
בדיאלוג מנון סוקרטס מתמודד עם פרדוקס הידע: אם אינך יודע מה מחפש, לא תזהה זאת; ואם אתה יודע, אין צורך לחפש. סוקרטס מציע פתרון: למידה היא היזכרות במה שהנשמה כבר ידעה. הוא מדגים זאת על ידי שאלות לגאומטריה כלפי נער עבד. בתחילה הנער טועה, אך בעזרת שאלות הוא מגיע לתשובה הנכונה. כך סוקרטס מוצג כמיילד של הידע, לא כמוסר אותו.
בפיידון אפלטון מוסיף לרעיון: יש דרך לחזק את ההיזכרות על ידי קתרזיס, זיכוך או טיהור של הגוף והרגשות. הגוף והחושים מטילים עלינו טעויות; רק על ידי שימוש בהגיון אפשר להגיע לידיעה נכונה. אפלטון מבחין בין אמונה מועילה (למשל לקצר דרך) לבין ידע אמיתי שנוגע לאמיתות נצחיות.
בפסיכואנליזה (שיטה טיפולית בנפש) אנמנזה מתפרשת כחשיבות העלאת זכרונות לטיפול. חשיפת האירועים שחוו המטופלים חשובה לריפוי. לעתים זכרונות משתנים ומופיעים בצורת סימפטומים כמו חרדה. המטפל מביא לידי הבנה מה משמעות הזכרונות האלה עבור האישיות.
במסורת היהודית יש מדרשים שמשווים את מהלך החיים לתהליך של החזרת ידע לנשמה. המדרש במסכת נידה מתאר את העובר במעי אמו כהמחשה לכך. לפי המדרש, מטרה רוחנית היא להשיב לנשמה את הידע שאבד בעת הלידה ולשוב למצב ההכרה הקדם־לידתי.
אָנמנזה (מילה יוונית שמשמעה היזכרות) היא רעיון על זיכרון ותובנה.
אפלטון, פילוסוף יווני, אומר שהנשמה זוכרת דברים חשובים. הנשמה זו החלק הפנימי של האדם. לפעמים היא נכנסת לגוף שוב ושוב.
בסיפור מנון סוקרטס שואל שאלות כדי להראות שלמידה היא היזכרות. נער עבד עונה לאט, ואז בעזרת השאלות מגיע לתשובה נכונה.
בפיידון אפלטון אומר שאפשר לנקות את הגוף והרצונות. קתרזיס זאת מילה שמשמעותה זיכוך או טיהור. כאשר מנקים את ההסחות, אפשר לחשוב נכון ולהיזכר באמת.
בפסיכולוגיה יש דרך טיפול שמאמינה שהחזרת זכרונות עוזרת לרפא. המטפל עוזר להבין זכרונות שמשפיעים על תחושות כמו חרדה.
במדרש מספרים שהנשמה יצאה לפני הלידה. המטרה היא להחזיר לה את מה שהיא שכחה ולחזור להיות שלמה.
תגובות גולשים