נבי רובין

נבי רובין (בערבית: הנבי רובין) הוא אזור בשפך נחל שורק. במקום נמצא קבר ומסגד, ולידו שכנו כפר בדואי ומתחם עלייה לרגל. הכפר הוקם בשנות ה-30 של המאה ה-20. שמו מיוחס למסורת שקוברת שם את ראובן, בנו של יעקב, אך חוקרים טוענים שהקבר שייך לשייח' ערבי או אולי נבנה על שרידי מקדש קדום.

בשנת 1945 תועדו שטחי הכפר בכ-31,002 דונם (דונם = יחידת שטח של כ-1,000 מטרים רבועים) והאוכלוסייה מנתה כ-1,420 איש. במהלך מלחמת העצמאות הכפר נכבש בידי חטיבת גבעתי במאי־יוני 1948, ותושביו עזבו בתחילת יוני.


האזור היה מיושב כבר בתקופות קדומות. נבי רובין שוכן בצומת דרכים בין דרך הים לדרך לנמל יבנה־ים, והיה נקודת מסחר חשובה. עדויות מ-1184 מצביעות על יריד מסחר גדול שבו התקיימה סחר בסוסים, עבדים וכלי נשק. החזון המסחרי המשיך עד המאה ה-13, עד המאבק בין הממלוכים לצלבנים.

במאה ה-15 בנה השליט הממלוכי של ירושלים אתר עם מקדש ומסגד. החוקרים חלוקים לגבי זהות הנקבר: חלק מזהים אותו עם ראובן מן המסורת, אחרים מניחים שמדובר בשייח' ערבי, או שמא האתר הוקם על שרידי פולחן כנעני.


העלייה לנבי רובין (זיארה, עלייה לרגל) היתה אירוע שנתי גדול. בתקופות שונות הגיעו לשם סוחרים ורוכלים מכל האזור. נוסע במאה ה-19 דיווח על כ-30,000 מבקרים בחגים. באירועים אלה הקימו סוחרים דוכנים, היו שווקים ופעלו מלאכות־יד. ב-1935 הוקם במקום גם קולנוע שהקרין סרט מקומי בפעם הראשונה.


במהלך החגיגות התקיימו תהלוכות ותפילות, וביפו התקיימו אירועים נלווים. באירועים היו גם טקסים כמו מילה, טקס ברית מילה שנערך לנערים בקהילה. החגיגות משכו קהל רב מכל האזור.


בשנות ה-30 התיישב במקום שבט אבו־סווייריה, כנראה יוצאי סיני. ב-1944 נבנה בית ספר. תושבי הכפר עבדו בחקלאות, ושטח גדול הוקדש למטעי הדר ובננות ולשדות דגן. תושבי הכפר גם התפרנסו מאירוח ותפעול החגיגות.

במהלך 1948 חלק מהלוחמים הערבים נשארו במקום לתקופה קצרה, ולאחר מכן הוסר כל נוכחות לוחמת. בשנות ה-60 נהרסו בתי הכפר על ידי מינהל מקרקעי ישראל. צריח המינרט קרס בראשית שנות ה-90, וכיום יש מעט פעילות במסגד; המקום נותר בעל שרידי מבנים, קיר כורכר, מבנה מגדל מואזין מרוסק וחדר קבר עם כיפה.

מעל לכניסה לחדר הקבר חרוטה כתובת ערבית מתקופת הממלוכים.


בתמונות נראים קבר נבי רובין, שלוש קשתות סמוכות, חלל פנימי של הקבר, ומבט כללי על ההריסות משנים שונות.

נבי רובין נמצא במקום שבו נחל שורק נשפך לים. יש שם קבר ומסגד. בשנות ה-30 קם לידו כפר של משפחות בדואיות. "בדואים" הם אנשים שחיו בדרך כלל במדבר.


האיזור היה מיושב כבר מזמן. כאן היה שוק גדול כי זה צומת דרכים חשוב. סוחרים הביאו סוסים וסחורות מרחוק.

מאוחר יותר בנו במקום מבנה דתי מהממלוכים. אנשים האמינו שהקבר שייך לראובן, בנו של יעקב. חוקרים אחרים חשבו שזה קבר של אדם מקומי.


כל שנה התקיימה במקום חג גדולה שנקראה זיארה (עלייה לרגל). זה היה פסטיבל עם סוחרים, דוכנים וחגיגות. ב-1935 הקרינו שם סרט לראשונה.


בחג היו תהלוכות ותפילות. אנשים הגיעו עם משפחותיהם, גמלים וסוסים. גם נערים קיבלו טקסים דתיים כחלק מהחג.


בשנות ה-30 התיישב כאן שבט אבו־סווייריה. ב-1944 נבנה בית ספר. תושבים עבדו בחקלאות וגידלו הדרים ובננות.

בחלוף הזמן, בזמן מלחמה ב-1948, נאלצו תושבים ללכת משם. בשנות ה-60 נהרסו הבתים. בראשית שנות ה-90 הצריח של המסגד קרס. כיום מבקרים מעט אנשים במקום.

בקיר שבכניסה יש כתובת עתיקה בערבית מתקופת הממלוכים.


בתמונות רואים את הקבר, את הקשתות לידו ואת ההריסות של המינרט.