נוסח אשכנז הוא נוסח התפילה הנהוג אצל יהודים יוצאי ארצות אשכנז (גרמניה). הוא נוצר מחיבור בין נוסח התפילה של הגאונים (רבנים מהמאות הראשונות לאחר התלמוד) לנוסח הארץ-ישראלי הקדום, והושפע גם מנוסח איטליה וממהלכי פסיקה של חכמי אשכנז.
בימי הביניים היו הבדלים בין קהילה לקהילה, ורק עם הופעת הסידורים המודפסים התקבעו נוסחים אחידים. כשהאשכנזים נדדו מגרמניה למזרח אירופה נוצרו גרסאות שונות של הנוסח. מחקרו של ליפמן צונץ מראה שבמאות ה-14, 15 התגבשו שלושה ענפים עיקריים: המערבי (נוסח ריינוס), המרכזי (מנהג סקסוניה) והמזרחי (מנהג אוסטרייך). בהמשך ענפי סקסוניה ואוסטרייך התאחדו ונוצר מנהג מזרחי שנודע כ"מנהג פולין".
מאוחר יותר התאחד הנוסח במזרח אירופה בעקבות סידוריו של הוילנא גאון, ונותרו מעט הבדלים בנוסח התפילה המילולי. עם זאת, הבדלים רבים נותרו בפיוטים (שירים דתיים) ובמנהגי החגים. בענפים השונים השפיעו מקורות ופייטנים שונים, כשבמערב בלטו מנהגי מהרי"ל ובמזרח מיוחסים מנהגי ר' יצחק אייזיק מטירנא.
תנועת החסידות שינתה את המפה: חסידים אימצו לעיתים נוסח ספרד בשם "נוסח ספרד" (נוסח שחיברו חסידים במקום נוסח אשכנז), וכתוצאה היו קהילות עם שני נוסחים בעיר אחת. במערב אירופה ובתפוצות נשאר נוסח אשכנז דומיננטי, ורוב המהגרים לאמנת העולם החדש המשיכו להתפלל בנוסח אשכנז. גם תנועות לא-אורתודוקסיות רבות בחרו בסידורים המבוססים על נוסח אשכנז.
נוסח אשכנז הנהוג כיום בישראל שייך בעיקר ל"נוסח אשכנז המזרחי". זאת משום שהראשונים מבין האשכנזים שעלו לארץ היו תלמידי הגר"א (שם של רב חשוב ממוצא ליטאי). כשהגיעו הם מצאו רוב יהודי ספרדי בארץ, ולפיכך קיבלו כמה מנהגים מקומיים כדי להתאים את תפילותיהם למנהג המקום. דוגמאות לשינויים: אמירת הלל (שירי תודה) בליל פסח בבית הכנסת, אמירת "אין כאלהינו" ועוד שינויים מסוימים שאף תאמו לדעת הגר"א.
הרב בנימין שלמה המבורגר מציין כי יוצאי אשכנז מגרמניה לעתים לא קיבלו את המנהגים האלה, וכיום קיימים מניינים הנשארים לנוסח האשכנזי הישן.
יהודי אשכנז נטו לקבל פיוטים מארץ ישראל וגם להוסיף פיוטים חדשים. כמעט לכל קהילה בעיר היה מנהג מיוחד של פיוטים. בעקבות הדפוס, ההגירה, הרפורמה הדתית, השואה והקמת מדינת ישראל, רבים מהמנהגים האלו נעלמו. כיום יש ברוב הקהילות נוסח אחיד של פיוטים, למעשה שני נוסחים אחידים, מזרחי ומערבי. עדיין נותרו הבדלים בסליחות ובקהילות מעודדות פיוטים במועדים מסוימים בלבד.
המנגנים של התפילה העיקריים הועברו בעל-פה. מאז המאה ה-18 התחילו לתעד חלקים בתווים. בפנקסי חזן שמורים לחנים וחיבורים של חזנים, וחלקם מצויים בספרייה הלאומית. יצאו גם אנתולוגיות של חזנות ומחברות תווים, במיוחד במערב אירופה. בין מדריכי החזנות המוכרים נמנים פרסומים מגרמניה, ספריו של יהושע לייב נאמן בישראל, וספריו של פנחס ספיירו בארצות הברית.
נוסח אשכנז הוא דרך תפילה של יהודים שמקורם בגרמניה. נוסח = דרך התפילה.
בהיסטוריה היו גרסאות שונות של הנוסח בכל עיר. עם ההדפסה של סכומי התפילה, חלקם התקבעו. אשכנזים שעברו למזרח אירופה הביאו שינויים. במשך הזמן נוצרו שני ענפים גדולים: מערבי ומזרחי. מנהג מזרחי נקרא גם "מנהג פולין".
מאוחר יותר החסידות (תנועה דתית עם דרכים שונות לתפילה) השפיעה. חלק מהחסידים השתמשו בנוסח ספרד (נוסח תפילה אחר). במקומות רבים היו כעת שני נוסחים.
נוסח אשכנז בישראל הוא בדרך כלל הנוסח המזרחי. זאת כי הראשונים שעלו היו תלמידי הגר"א (שם של רב חשוב). הם קיבלו חלק ממנהגי המקומיים הספרדים. כך שינו כמה דברים בתפילה.
פיוטים = שירים דתיים. אשכנזים קיבלו פיוטים ישנים והוסיפו חדשים. כל קהילה הייתה שונה בדרך שאומרת אותם. היום רוב הקהילות אומרות רשימת פיוטים דומה. חלק מהקהילות שומרות רק על כמה פיוטים בחגים.
מוזיקה לתפילה עברה מפה לפה. במאות האחרונות כתבו חלק מהלחנים בתווים. נשמרו פנקסי חזנים עם לחנים וספרי מדריך למוזיקה.
תגובות גולשים