נחלת בנימין

נחלת בנימין הוא רחוב ותיקה בתל אביב-יפו, שנוצרה סביב שכונה היסטורית לאורך הרחוב. היום הרחוב מפורסם במדרחוב שלו (רחוב סגור לתנועה, המיועד להולכי רגל ולדוכנים) שבחלקו הצפוני מתקיים יריד אמנים, וכן בחנויות הבדים שהיו ונותרו בו לאורך שנים.

שם הרחוב היה שנוי במחלוקת בתחילת הקמתו: מייסדי השכונה רצו לקרוא לה על שם מי שיעזור במימון. הם חשבו על בנימין זאב הרצל או על הברון רוטשילד, אך בסופו של דבר אף אחד לא סייע, ולכן הוחלט לקרוא לשכונה על שם שבט בנימין.


אגודת נחלת בנימין הייתה קבוצה של בעלי מלאכה מיפו שרצו להקים שכונה חדשה ליד תל אביב. בתחילה הם נדחו בקבלת הלוואות, אבל ב-1910 נרכשה קרקע בעזרת בנק. ב-1911 חולקו המגרשים ל-35 חברים, ונבנו בהדרגה בתים צנועים, קטנים יותר מאשר בתל אביב של אז. הוגדר ועד לטיפול במים, שמירה וכבישים, והאזור חובר לתשתיות של תל אביב עד שסופח אליה.

הרחוב היה פעם הארוך בעיר. בשנות ה־20 נבנה בו מלון ספקטור, המלון הראשון בתל אביב, וב-1922 נוצרה בו הגינה הציבורית הראשונה, גינת גרוזנברג, שנהרסה בשנות ה־60 ובמקומה נבנה חניון רב־קומתי.

בחלקים שונים נשארו בניינים בסגנון אקלקטי עם אריחים בסגנון אר נובו, עדויות לעבר האדריכלי של השכונה.

במשך שנים היה הרחוב מרכז למסחר בבדים וטקסטיל. זה משך סטודיואים רבים של מעצבים שיכלו למצוא בדים בקלות. עם הזמן חנויות הבדים והמקומות לעיצוב פחתו, ובמקומם צצו בתי קפה, מסעדות ומקומות בילוי.


במרכז המדרחוב שכנה פעם כיכר עגולה בשם כיכר הרמב"ם.


בשנות ה־80 הוחלט להפוך חלק מהרחוב למדרחוב. ב־18 במרץ 1986 נחסם חלקו הצפוני ונפתח כמדרחוב בין רחוב גרוזנברג לכיכר מגן־דוד. היריד שמתקיים שם הוא הוותיק והגדול מסוגו בישראל. הוא נוסד כדי לשמר עבודת יד ומלאכה בעידן התעשייה והטכנולוגיה.

ניתן להיכנס ליריד רק לאחר קבלת ועדה עירונית של אמנים; אחד התנאים הוא שעבודת היד תהיה מקורית ובוצעה על ידי האומן עצמו. ביריד מוכרים פסלים, ציורים וחפצי אמנות אחרים על ידי האמנים עצמם. היריד פעיל בימי שלישי ושישי ובחג, ושומר על אופי מיוחד שמושך מבקרים רבים גם מחו"ל.


ביריד פועלים גם דוכנים של עמותות חברתיות. ארגונים כמו בית השנטי (בית חם לנוער במצוקה) ועמותת צ'יימס (המשקמת אנשים עם מוגבלויות) מוכרים שם עבודות של החברים שלהם. מדי פעם יש גם דוכני הסברה של ארגונים כמו קו לעובד, רופאים לזכויות אדם, המוקד לפליטים ולמהגרים והאגודה למען העיוור.

בשנת 2001 יצאו אמני היריד במאבק יחד עם המועצה לשימור אתרי מורשת, נגד תוכנית להפריט חלק ממדרחוב ופינוי שטח ציבורי לטובת יזם פרטי. המאבק נועד לשמור על אופיו ההיסטורי והתרבותי של המקום.


ברחוב יש מבנים היסטוריים שמראים את אופייה של השכונה ושל תקופת המייסדים, כולל קישוטי אריחים וסגנונות בנייה אופייניים לתקופה.

נחלת בנימין הוא רחוב ישן בתל אביב-יפו. לאורך הרחוב נבנתה שכונה לפני מאות שנים.

השם הוחלט כשאף אחד לא סייע בכסף, ולכן קראו לשכונה על שם שבט בנימין.


קבוצה של בעלי מלאכה רצו לבנות שם בתים. ב־1910 נרכשה שם קרקע. ב־1911 הוענקו מגרשים ונבנו בתים קטנים. השכונה חוברה לתל אביב והפכה לחלק ממנה.

בשנת 1921 נפתח ברחוב מלון בשם ספקטור. ב־1922 נוצרה גינה ציבורית בשם גרוזנברג. הגינה נהרסה בשנים הבאות ובמקומה נבנה חניון.


במרכז המדרחוב הייתה פעם כיכר עגולה שנקראה כיכר הרמב"ם.


בשנות ה־80 חלק מהרחוב נסגר להולכי רגל ונהפך למדרחוב. מדרחוב זה הוא רחוב ללא מכוניות.

ביריד האמנים (שוק קטן של אמנים) מוכרים אמנים עבודות יד שלהם. יש פסלים, ציורים וחפצים שעשו אמנים בעצמם. היריד פועל בימי שלישי ושישי ובחגים. הוא מושך אנשים רבים מרחוק ומקרוב.


גם עמותות מוציאות שם דוכנים. למשל בית השנטי, מקום שמסייע לנוער, ועמותת צ'יימס שעוזרת לאנשים עם מוגבלויות. יש גם דוכני מידע של קבוצות שעוזרות לעובדים ולמהגרים.

בשנת 2001 אמני היריד התלכדו כדי לשמור על המדרחוב מפני שינוי גדול. הם רצו שהמקום יישאר פתוח וידידותי לאמנים.


ברחוב יש מבנים מיוחדים ישנים, עם קישוטים על הקירות. אפשר עדיין לראות בהם סימני העבר.