נחמה ליבוביץ

נחמה ליבוביץ (3 בספטמבר 1905, 12 באפריל 1997) הייתה פרשנית ופרופסור למקרא, מורה ומחנכת. זכתה בפרס ישראל בתחום החינוך בשנת 1956 והחייתה דרך חדשה ללימוד התנ"ך.

נולדה בריגה שבאימפריה הרוסית למשפחה דתית וציונית. אביה, שהיה גם אחד ממוריה, דיבר עם ילדיו עברית והשפיע רבות על עיסוקה בעתיד. אחיה ישעיהו ליבוביץ היה דמות ציבורית בולטת. בני המשפחה למדו אצל מורים פרטיים. ב-1919 עברה המשפחה לברלין, ושם סיימה תיכון ב-1925. למדה באוניברסיטאות היידלברג, מרבורג וברלין.

כסטודנטית החלה ללמד בבתי ספר יהודיים בגרמניה. הייתה חלוצה בלימוד עברית ותנ"ך בעברית בלי שימוש בשפת תיווך. פרסמה עבודות על הוראת העברית כשפה חיה. למדה במשך שנתיים בבית מדרש גבוה ללימודי יהדות ברלין. ב-1930 קיבלה דוקטורט מאוניברסיטת מרבורג על שיטת תרגום המקרא ליידיש במאות ה-15 וה-16. בתקופת לימודיה התקרבה לשיטתו של מרטין בובר, הידועה בשם "מילה מנחה", דגש על קריאה ספרותית של הסיפור התנ"כי ללא שימוש נרחב בביקורת היסטורית.

בשנת 1930 עלתה לארץ ישראל עם בעלה והתיישבה בירושלים. החלה ללמד בסמינר המזרחי למורות, שם לימדה ספרות, מקרא והיסטוריה והכינה מורים להוראת תנ"ך. ב-1956 מונתה למרצה לתנ"ך ולדידקטיקה (שיטות הוראה) באוניברסיטת בר-אילן, ולאחר מכן המשיכה ללמד באוניברסיטת תל אביב עד שקיבלה דרגת פרופסור חבר. למדה והעמיקה בדרכים להעביר ידע תנ"כי לציבור ולמורים.

ב-1942 החלה להפיץ דפי סטנסיל (גליונות מודפסים) עם שאלות על פרשת השבוע. שאלה טיפוסית הייתה "מה היה קשה לרש"י?", ניסיון להבין את מניעיו של הפרשן. התלמידים שלחו תשובות והיא החזירה הערות. דפים אלה הפכו למפורסמים, ומאוחר יותר הוסיפה להם את ה'עיונים' שהכילו גם ציטוטים וניתוחים מפרשנים אחרים. ה'עיונים' תורגמו לשפות רבות והופיעו בסופו של דבר כחמישה ספרים המקבילים לחמשת חומשי תורה.

שימשה כפרשנית תנ"ך בשידורי "קול ישראל" לאורך שנים. למרות מעורבות במחקר אקדמי הופיעה לעתים קרובות כמרצה לציבור הרחב. תלמידיה קראו לה פשוט "נחמה" והיא העדיפה את התואר מורה על פני פרופסור. נסעה ברחבי הארץ ללמד גם במקומות מרוחקים.

גישתה הפרשנית נשענת בעיקר על מסורת הפרשנות המסורתית, אך כללה גם התייחסות למרכיב הספרותי של הכתוב. מחקריה משלבים עומק, מסורת ואהבה לתנ"ך.

על שמה נקראו רחובות בירושלים ואשקלון.

ב-1930 נישאה לליפמן ליבוביץ, שהיה קרוב משפחתה ומבוגר ממנה. הזוג לא היווה הורה לילדים. נפטרה בירושלים ב-12 באפריל 1997. ארכיונה הוגש לספרייה הלאומית ב-2021.

נחמה ליבוביץ (1905, 1997) הייתה מורה ופרשנית תנ"ך. היא לימדה תנ"ך ודאגה שגם אנשים רבים יבינו אותו.

נחמה נולדה בריגה במשפחה דתית. אביה לימד אותה עברית ותנ"ך. המשפחה עלתה לברלין, שם סיימה תיכון ולמדה באוניברסיטה.

החלה ללמד כבר כסטודנטית. היא לימדה עברית ותנ"ך בעברית, ללא תיווך בשפה אחרת. קיבלה תואר דוקטור על תרגומי מקרא ליידיש מהמאות ה-15 וה-16.

בשנת 1930 עלתה לארץ והתיישבה בירושלים. לימדה בסמינר למורות והכינה מורות ללמד תנ"ך.

ב-1942 החלה לחלק דפי שאלות על פרשת השבוע. האנשים שלחו לה תשובות והיא החזירה הערות. הדפים הפכו פופולריים ונאספו לאחר זמן בספרים לכל חמשת חומשי תורה.

דיברה ברדיו על פרשות השבוע והסבירה תנ"ך בפשטות. תלמידיה קראו לה "נחמה" והיא אהבה להיקרא מורה.

זכתה בפרס ישראל לחינוך. נקראו על שמה רחובות.

נישאה בשנת 1930. לא היו לה ילדים. נפטרה בירושלים ב-1997.