נידה היא תקופה בת שבעה ימים שבה האישה נחשבת טמאה (טמא = לא טהורה מבחינה דתית) בגלל יציאת דם וסת. איסורים מרכזיים בתקופה זו הם הימנעות מקרבה מינית והשארת היחסים המיניים עד לאחר טבילה במקווה (מקווה = בריכה מיועדת לטבילה לטהרה). גם בענייני המקדש יש איסורים נוספים, כמו הימנעות מאכילת בשר קורבנות וכדומה.
שורש המילה נ.ד.ד רומז על ריחוק זמני.
התורה קובעת שנידה נשארת שבעה ימים מרגע ראיית הדם. לאחר מכן יש תקופה של אחד־עשר ימי זיבה. אם דימום מופיע בתוך ימי הזיבות, הוא יכול להיחשב זבה קטנה (יום או שניים) או זבה גדולה (שלושה ימים רצופים), ולפיכך דיניה משתנים. אם הדימום מופיע אחרי אחד־עשר הימים, הוא חוזר להיות דם נידה של שבעה ימים.
התלמוד וחז"ל פירשו את הכתוב ביחס לווסת ומינו זמנים אלה לפי סדרי ההלכה, ויש חילוקי דעות בין חכמים לגבי מקור הלימוד.
מפני בלבול בין ימי נידה וזיבה, תיקן רבי יהודה הנשיא כללים פשוטים: ראיית דם של יום אחד או של יומיים רצופים מובילה לספירת שישה ימים נקיים לפני הטבילה. ראיית שלושה ימים או יותר ברצף מחייבת שבעה ימים נקיים.
בנוסף ישנה "חומרת בנות ישראל", מנהג להחמיר ולספור שבעה נקיים אחרי כל ראיית דם, כדי לשמור על סדר אחד ולהמנע מטעויות.
התורה מדברת על "דם" שמטמא מן התורה רק אם האישה הרגישה את היציאה. חכמים קבעו שכאשר האישה לא הרגישה והוצא דם, מדובר ב"כתם", מצב של טומאה קל יותר, שרבים מחוקיו הם מדרבנן (הלכה דרבנן = חקיקה רבנית).
יש מחלוקת מה בדיוק נחשבת "הרגשה" שמטמאת מן התורה. פוסקים בני זמננו נחלקו האם נשים עדיין מרגישות את היציאה או שמבחינה מעשית צריך להתייחס לכל דימום כדם נידה. חלק מהפוסקים מקלים ומחשיבים דמוגרמה מודרנית, וחלק מהשמרנים ממשיכים לראות חשיבות בהבחנה.
מבחינת הצבע, מן התורה הוזכרו גוונים מסוימים. ההלכה המעשית מקילה ומכונה כל מראה דם שאינו ספקולטיבי, אדמומי או שחור, כטמא. במקרה של ספק יש לפנות לפוסק.
במשך ימי הנידה נאסרים:
- יחסי אישות עד לאחר טבילה במקווה;
- מגע קרוב, כולל העברת כלים מחשש לנגיעה;
- השינה במיטה משותפת;
- אכילה מכלי אחד או השתייה מכלי אחד.
אלה איסורים שנלמדו מן הפסוקים ופורשו על ידי חז"ל.
אם נישואין נעשים בזמן שהכלה נידה, יש מחלוקת בין ראשונים כיצד להתייחס לחופה. מנהג זה נמנע בדרך כלל, אך אם זה קרה הנישואין אינם מבוטלים.
הנידה היא "אב הטומאה", היא מטמאה אנשים, כלים ומזון. גבר שקיים יחסי אישות עם נידה נקרא "בועל נידה" ונוטל עליו טומאה למשך שבעה ימים. טומאת הגבר קלה יותר מבחינת ההשפעה על כלים וטבילות.
כדי להתחיל לספור את ה"שבעה נקיים" האישה עושה בדיקת "הפסק טהרה" באמצעות בד לבן נקי. הבדיקה נעשית סמוך לשקיעת החמה ולאחריה מתחילים לספור ימים נקיים שבהם אין דימום כלל.
במהלך שבעת הימים על האישה לבדוק את עצמה פעמיים ביום וללבוש תחתונים לבנים כדי לוודא שאין דימום. לאחר סיום השבעה השרי היא לטבול במקווה בלילה, ואז נחשבת לטהורה.
התלמוד והראשונים עסקו בשאלת ההשפעה של יציאת נוזלים אחרי קיום יחסי אישות. הראב"ד ושולחן־ערוך קבעו דינים שונים. הרמ"א החמיר וקבע המתנה ארוכה יותר (חמישה ימים במקרים מסוימים). יש קהילות נוהגות כרמ"א ואחרות כרש"י/שולחן־ערוך.
על פי פסקי הרבה פוסקים, במקרה של מחזור קצר מובילה ההלכה לטומאה של כ־12 יום, מה שעלול להקשות על פוריות. קיימים פתרונות רפואיים והלכתיים, ויש בתי־מדרש ומכונים המסייעים לזוגות.
הטבילה במקווה נעשית בלילה, ללא חציצה בין הגוף למים. מסורתית על האישה להתרחץ, לחפוף את שיערה ולוודא שאין חציצה. כיום יש מקוואות עם מתקנים ובלניות המסייעות בהכנה.
חכמים הורתו על פרישה לפני זמן הווסת, כדי למנוע קיום יחסי אישות בשעת דימום בלתי צפויה. זמן הפרישה נקבע לפי תאריכי המחזור של האישה.
יש הסברים שונים להלכות הנידה: הגנה בריאותית, יצירת מרחב של רענון בין בני זוג, ומשמעויות רוחניות על פי מקובלים. בעבר התקיימו מנהגים קשים ומרוחקים כלפי נידות, אך הם לא התקבלו להלכה המעשית.
ביהדות הקונסרבטיבית נהוג להקפיד על איסור יחסי אישות בזמן נידה. אך יש דיונים ופסקי הלכה השוללים את החובה לשמור שבעה נקיים, ומאפשרים טבילה לאחר שבעה ימים מתחילת הווסת.
(הערה: פרטים פרשניים רבים ומחלוקות בין הראשונים מופיעים במקורות).
נידה היא מצב בו אישה נחשבת לא טהורה לפי התורה בגלל דם וסת. טמא כאן פירושו "לא טהור לפי כללי הדת".
האישה שנחשבת נידה צריכה להמתין שבעה ימים בלי יחסי אישות. אחרי זה היא בודקת שאין דם. אם הכל נקי, היא נכנסת למקווה. מקווה הוא בריכה מיוחדת לטבילה שמחזירה טהרה.
אם האישה ראתה דם בלי להרגיש אותו, קוראים לזה כתם. כתם פחות חמור מטומאת נידה. יש חוקים שונים לפעמים, כדי להימנע מבלבול.
האישה עושה בדיקה עם בד לבן כדי לבדוק שהדימום פסק. אחר כך היא סופרת שבעה ימים נקיים. היא בודקת פעמיים ביום. בלילה, בסיום הימים, היא טובלת במקווה.
בזמן הזה נשים וגברים נמנעים מקירבה וממגע מיני. הם גם נמנעים משינה על אותה מיטה ואכילה מכלי אחד.
חכמים קבעו תקנות כדי למנוע טעויות. יש קהילות ששמרניות יותר, ויש כאלה שמקלות. מנהגים ישנים וקשים לא נהוגים היום.
תגובות גולשים