ניהול הרושם

תאוריית ניהול הרושם היא רעיון בפסיכולוגיה חברתית שאומר שהאדם רוצה להיראות בעיני אחרים כעקבי, כן ומוסרי. ניהול רושם (המאמץ לשלוט בדרך שבה אחרים תופסים אותנו) גורם לאנשים לשנות התנהגות ולעתים גם עמדות כדי להימנע מרושם שלילי.

התיאוריה הוצעה על ידי ארווינג גופמן. לפי גופמן, אנשים משפיעים על הרושם שהם יוצרים באמצעות דיבור, התנהגות, שפת גוף ועוד. הם יכולים לפעול באופן מודע או לא-מודע כדי להיראות בעלי תכונות וכישורים רצויים. דוגמאות לכך נראות בספורט, כששחקנים לובשים ביגוד נוצץ, ובראיונות עבודה, כשמנסים להראות מתאימים לתפקיד.

ניהול רושם מקביל לרעיון של הצגה עצמית. המניעים לכך יכולים להיות חיוביים, רצון להתאים ולהשתלב חברתית, או שליליים, כמו שימוש בכעס או באיום כדי להשיג ציות.

גופמן מתאר את החברה כמו תיאטרון. יש "במה" שבה אנחנו מציגים פנים לציבור, ויש "אחורי הקלעים" שבו מתנהלים באופן חופשי יותר. על הבמה מצופים מאיתנו גינונים ונימוסים התואמים את מעמדנו. "תקריות", מעשים בלתי רצויים, עלולות להביא למבוכה ולשבש את ההצגה. למרות שכולנו חווים רגשות ודחפים משתנים, החברה מצפה מאיתנו לשמור על הופעה יציבה.

זהות ברשת משתנה לפי ההקשר. אנשים בוחרים להציג צדדים שיעזרו להם להשתלב בסביבה המקוונת. הזהות המקוונת משפיעה גם על החיים האמיתיים. מחקרים הראו שהמדיה החברתית יכולה לגשר בין "העצמי הממשי" ל"העצמי האידיאלי", הגרסה שהאדם רוצה להיות. אנשים עם דימוי עצמי נמוך נוטים יותר לנסות להשיג את העצמי האידיאלי דרך פעילות מקוונת.

תאוריית ניהול הרושם אומרת שאנשים רוצים שאחרים יראו אותם טוב. ניהול רושם הוא לנסות להשפיע על איך שאחרים תופסים אותנו.

אנשים משנים את ההתנהגות שלהם כדי להרשים. הם משתמשים בדיבור, בשפת גוף ובמראה כדי לתת רושם מסוים. למשל, בלבוש בספורט או כשמנסים להרשים בראיון עבודה.

גופמן השווה את החיים להצגה. "במה" היא המקום שבו אנחנו מראים את עצמנו. "אחורי הקלעים" הוא המקום שבו אנחנו רגועים יותר. על הבמה אנחנו שומרים על נימוסים ומנסים לא ליצור תקריות, מעשים שמביכים.

ברשת אנשים מציגים זהויות שונות לפי המקום. זה יכול להשפיע על החיים האמיתיים. רשתות חברתיות עוזרות לקרב בין "העצמי הממשי", מי שאנחנו באמת, לבין "העצמי האידיאלי", מי שאנחנו רוצים להיות. אנשים עם דימוי עצמי נמוך חושבים להשתמש באינטרנט כדי להתקרב לעצמי האידיאלי.