נילוס

הנילוס (בלועזית Nile) הוא נהר גדול באפריקה. אורכו הוא כ-6,655 ק"מ ושטח אגן הניקוז שלו כ-3,490,000 קמ"ר (אגן ניקוז = שטח שממנו מי גשמים זורמים אל הנהר). שמו הגיע כנראה מהמילה היוונית Νεῖλος.

לנילוס שני זרמים עיקריים: הנילוס הלבן, שמקורו במעלה אפריקה, והנילוס הכחול, שמקורו באתיופיה. הם מתאחדים בח'רטום שבסודאן. הנהר זורם מדרום לצפון ונשפך לים התיכון ביצירת דלתא (דלתא = שפיכת הנהר שמייצרת משטח אדמה משופע).

מקורו ההידרולוגי האמיתי של הנילוס הלבן הוא יובל שמתחיל בבורונדי ונשפך בסופו של דבר לאגם ויקטוריה. הנילוס יוצא מאגם ויקטוריה במפלי ריפון באוגנדה, זורם דרך אגמים נוספים ולבסוף מגיע לסודאן.

הנילוס הכחול מתחיל מאגמים ברמה האתיופית ומזרים למורד עד להתאחדות עם הנילוס הלבן בח'רטום. מקור גדול של משקעים וחומר סחף לנילוס מגיע מאתיופיה.

בח'רטום נפגשים הזרמים והנילוס המאוחד ממשיך למצרים. בדלתא נוצרו שטחים פוריים עקב סחף שנסחף בעבר ונאגר שם. כיום חלק גדול מהסחף מגיע בעיקר מאתיופיה; האזור תלוי בזרימה העונתית של הנהר.

הנילוס הוא "עורק החיים" של מצרים וסודאן. מרבית האוכלוסייה והערים במצרים מרוכזות לאורך גדות הנהר, משום שהאזור סביבו מדברי ורק ליד הנהר יש מים וחקלאות.

תשע מדינות נמצאות באגן הנילוס. בתקופה הקולוניאלית נקבעו הסכמי חלוקה (1929 ו-1959) שהעניקו למצרים ולסודאן חלק גדול מהמימיות. מאז סוף המאה ה-20 מדינות מקור נובעות דורשות לשנות את ההסכמים. ב-2010 חתמו כמה מדינות מעלה הנהר על הסכם חדש, בניגוד לעמדת מצרים וסודאן.

הנילוס שימש והשמש משמש להשקיה בחקלאות. במצרים העתיקה פותחה שיטת "הצפה" שבה אדמה הושקעה במי הצפה ונשתבחה מסחופת הנהר. עם הזמן פותחו שיטות אחרות, כולל השקיה רב-שנתית ומשאבות.

המצרים הראשונים השתמשו בהצפות הנילוס כדי לשתול שדות. זה יצר מערכות ניהול ומדידה כמו הנילומטר. במאה ה-20 הושלם סכר אסואן, ששינה את אופן ניהול המים.

בסודאן יש גם השקיה מהנילוס, אך באזורי דרום המדינה יורד גשם משמעותי. מאז המאה ה-20 הוחלו משאבות וסכרים, דוגמת סכר סנאר על הנילוס הכחול.

היסטורית נבנו סכרים על הנהר להעלאת מפלס המים ולשיט. סכר אסואן נבנה בשני שלבים: הסכר הנמוך במאה ה-19/ראשית המאה ה-20, והסכר הגבוה שנבנה ב-1959, 1970. הסכר הגבוה יצר את אגם נאצר ומספק אנרגיה הידרו-אלקטרית רבה וגם אגירת מים קבועה. בשל הסכר נפגע זרם הסחף, מה שהשפיע על חקלאות, דגה וסביבה חופית, אך הסכר גם מנע משברים במים וייצר חשמל.

הנילוס משמש נתיב מים לתנועה של אנשים וסחורות, בעיקר במקומות בהם אין דרכים יבשתיות. שיט מלא או חלקי מתבצע במצרים וסודאן.

באגן העליון יש יערות גשם טרופיים. באזורים אחרים יש סוואנה ושיחים קוצניים, ובצפון מדבר כמעט ללא צמחייה. לאורך הנהר יש מינים רבים של דגים, כמו נסיכת הנילוס ודגי אמנון, ושושלת דגים נדידה שנפגעה בעקבות סכר אסואן. בעלי חיים בולטים הם תנין היאור ותמנון ההיפופוטם (היפופוטם), שנזכרים כסמלי הנהר. גם זוחלים רבים וחיות סוואנה חיים בסביבה.

הגידול באוכלוסייה, חקלאות ותעשייה יצרו זיהום במי הנהר. שלושה מקורות עיקריים הם: זיהום עירוני (שפכים), חקלאי (כימיקלים ודשנים) ותעשייתי (מתכות כבדות ותעשיות). יש תוכניות לטיהור, אך הביצוע מוגבל בחלק מהמדינות.

הנילוס מוזכר במקרא ובמיתוסים שונים. בסיפור יוסף מופיעה דמות של היאור, ובסיפור משה מופיע הנילוס כשמקום שבו הונחה תיבת התינוק.

הערכות טקסטואליות מקשרות את היאור לנילוס במספר סיפורים מקראיים, כולל חלום פרעה וסיפור הוצאת משה מן היאור.

הנילוס הופיע גם בסמלים ובשלטי משפחות מסוימות הקשורים למגלי ארצות ולמסעותיהם.

הנילוס הוא נהר גדול מאוד באפריקה. אורכו כ-6,655 ק"מ. שמו בא מהיוונית.

לנילוס יש שני זרמים חשובים: הנילוס הלבן והנילוס הכחול. הם נפגשים בעיר ח'רטום שבסודאן. הנהר זורם צפונה לים התיכון.

הנילוס הלבן יוצא מאזור אגם ויקטוריה. יש מי שחשבו שאגם ויקטוריה הוא המקור, אבל יש יובל שמגיע רחוק יותר בבורונדי.

הנילוס הכחול מתחיל באתיופיה. חלק גדול מהמים והבוץ בנילוס בא מאתיופיה.

כאשר שני הנהרות נפגשים הם הופכים לנילוס הגדול. ליד הים הם יוצרים דלתא. דלתא היא משטח אדמה רחב ליד השפך.

רוב האנשים במצרים גרים ליד הנילוס. זאת כי הכל מסביב מדבר.

תשע מדינות חולקות את מי הנילוס. בעבר חלק גדול מהמיים הוקצה למצרים ולסודאן. מדינות מעלה הנהר רוצות היום שינוי בחלוקה.

האוכלוסייה משתמשת במי הנילוס להשקות שדות. במצרים העתיקה נטעו שדות אחרי הצפות הנהר.

נבנו סכרים כדי לשמור מים ולייצר חשמל. סכר אסואן הגדול יצר את אגם נאצר. הסכר נותן חשמל ועוזר לשלוט בשיטפונות.

הנילוס הוא נתיב לשיט. אנשים וסחורות עוברים בו בסירות.

יש אגמים ויערות טרופיים בחלקים העליונים. יש דגים גדולים כמו נסיכת הנילוס. גם תנין היאור והיפופוטם חיים בנהר.

אנשים מזהמים את הנהר. זה קורה מעיריות, חקלאות ותעשייה. יש ניסיונות לנקות את המים.

בסיפורי המקרא יש אזכורים של היאור, שמשמעו הנהר. למשל סיפור משה שהונח בתיבה על היאור.