נינוה היא אחת מבירותיה המאוחרות של האימפריה האשורית. חורבותיה נמצאות ליד העיר מוסול שבעיראק של היום. בשיא התפתחותה שטחה היה כ-7.3 קמ"ר, אורך מרבי 4.6 ק"מ ורוחב מרבי 2.09 ק"מ. היקף החומות היה כ-11.9 ק"מ, ולכן היא נחשבה לאחת הערים הגדולות של העולם העתיק.
יש שתי סברות עיקריות לגבי מקור השם. לפי אחת השם הושאלה מאזור מסופוטמי אחר. לפי סברה שנייה השם קשור לאלה איננה (אִינַנָה). הראיה לכך היא גם הסמל של העיר בכתב היתדות (כתב יתדות = כתב עתיק בצורת יתדות), שבו מופיע דג בתוך בית. במקורות שמיים עתיקים המילה נֻנֻ משמעותה "דג".
נינוה עמדה לחוף נהר החידקל, ובמרכזה חלף הנהר החוסר (תעלה או יובל). לעיר היו 15 שערים. סביב החומות היה חפיר (חפיר = תעלה או שוחה מלאת מים). נהר החידקל שינה את מסלולו בתקופות קדומות, וככל הנראה סחף חלקים מהחומה המערבית.
על פי חישובים גודלה של העיר יכול היה לאכלס עד כ-175,000 איש. בספר יונה היא מתוארת כבעלת יותר מ-120,000 תושבים. חוקרים מודרניים נוטים להעריך עד כ-100,000 תושבים במקסימום. מחוץ לחומות היו פרוורים שנקראו אִיטַלְבוּ, וכל רובע מהם נוהל על ידי מושל מקומי.
העיר נחפרה בעיקר בתל קויונג'יק, תל הוא גל מערומי של שכבות חורבות שנבנו זו על זו. התל מגיע לגובה של כ-30 מטרים ואורכו כ-0.5 ק"מ על 1 ק"מ. תלולית אחרת היא תל נבי יונס (תל הנביא יונה), שמקום קדוש לאסלאם ומנע חפירות ארכאולוגיות במקום במשך שנים.
החקירה המודרנית החלה בתחילת המאה ה-19. קלאודיוס ג'יימס ריץ' סקר את האתר ב-1820. בשנות ה-40 חפרו פול-אמיל בוטה ואחרים. אוסטן הנרי לייארד (1845) גילה את ארמונות סנחריב ואת ספריית אשורבניפל. בספרייה נמצאו לוחות חמר רבים, כולל העתק של "אגדת גילגמש" (האפוס המפורסם). חוקרים נוספים שפעלו במקום כללו את הורמוזד רסאם, לופטוס, ג'ורג' סמית', אדג', ליאונרד ויליאם קינג, ר. קמפבל ת'ומפסון ומקס מלוואן.
נינוה נוסדה כבר בתקופה הנאוליתית, לפני כ-8,000 שנה. בתקופות מאוחרות יותר היא הייתה אתר של תרבויות כמו חסונה, חלף ועובייד. לפני כ-5,000 שנה התפתחה כאתר דתי חשוב. בתקופה האכדית ואחריה פעלה בעיר שלטון אכדי, ובין השאר נבנו בה מקדשי האלה אשתר.
בתקופות המאוחרות של האימפריה האשורית נינוה חוותה שיא חומרי ואדריכלי. סנחריב שיפץ ובנה חומות, רציפים וארמונות. הוא הוביל מים לעיר בעזרת מערכת תעלות ולאחר מכן העביר את הבירה לא פעם לנינוה והפך אותה לעיר עשירה. אסרחדון ואשורבניפל המשיכו לבנות ולשפר את העיר. אשורבניפל בנה ארמון מפואר ומערכת תבליטים רחבה, ובמרכזו עמדת ספרייה עשירה מאוד.
בסופה של האימפריה האשורית כוחות מאוחדים של המדים והבבלים בראשות נבו-פלאסר תקפו וכבשו את נינוה. הארמונות נשרפו, והאימפריה אספה את קיצה. לאחר מכן העיר זכתה להזדמנויות שימוש חוזרות על חורבותיה, והוזכרה על ידי נוסעים והיסטוריונים מאוחרים, ביניהם קסנופון, בימי רומא הוקמה מושבה על חורבותיה, וגם נוסעים יהודים וערבים כמו בנימין מטודלה ואבן בטוטה מזכירים אותה.
נינוה הייתה עיר גדולה מאוד בממלכת אשור. היום חורבותיה ליד מוסול שבעיראק. שטחה היה כ־7.3 קמ"ר.
יש שתי רעיונות לשם. אולי השם הגיע מאזור אחר. אולי הוא קשור לאלה איננה. בסמל העיר כתבו דג בבית. בכתיבת יתדות (כתב עתיק בצורת יתדות) זה הופיע כך.
העיר עמדה על נהר החידקל. בליבה עבר עוד יובל ששמו החוסר. לעיר היו כ־15 שערים. סביב החומה היה חפיר, תעלה מלאה מים.
אנשים אמרו שנינוה יכלה להכיל עד 175,000 תושבים. בסיפור יונה כתוב יותר מ־120,000. חוקרים מודרניים מעריכים עד כ־100,000.
הארכיאולוגים חפרו בעיקר בתל קויונג'יק. תל הוא גבעה של חורבות ישנות.
חפירות התחילו במאה ה־19. אוסטן הנרי לייארד גילה שם ספרייה עתיקה של המלך אשורבניפל. בספרייה נמצאו לוחות עם סיפורים ישנים, כולל סיפור גילגמש.
נינוה הייתה מיושבת כבר לפני כ־8,000 שנים. לפני כ־5,000 שנה היא הייתה מרכז דתי חשוב. בתקופות מאוחרות סנחריב ושלטים אחרים בנו בה ארמונות ותעלות מים. בסוף, כוחות המדיים והבבלים כבשו את העיר, וארמונותיה נשרפו.
תגובות גולשים