ניסוי קליני

ניסוי קליני, או מחקר קליני, הוא ניסוי בבני אדם שבודק את היעילות והבטיחות של התערבות רפואית. ההתערבות יכולה להיות תרופה, שילוב תרופות, מכשור רפואי, ניתוח, בדיקת אבחון, טיפול שיחתי או אפילו שאלון. מחקר קליני יכול להיות גם תצפיתי, כלומר לא התערבותי.

ניסויים קליניים מאפשרים לרשויות הרגולטוריות לאשר תרופות וטיפולים על סמך תוצאות ממדגם מייצג של מטופלים. הם עוזרים לזהות טיפולים לא יעילים או מסוכנים, וכך למנוע נזק למטופלים ולשפר את איכות הטיפול.

ניסויים לטיפולים התקיימו כבר מזמן; אחד הציונים המודרניים המוקדמים הוא ניסויו של ג'יימס לינד ב-1749. אסונות רפואיים בעבר הובילו להקשחת כללים: בשנת 1937 סירופ רעיל גרם למותם של רבים, והוביל לחוקי בדיקת בטיחות (1938). בשנת 1962 גילוי פגמי לידה מאחת התרופות (תלידומיד) דרש הוכחה מוקדמת של בטיחות ויעילות. לאחר ניסויים לא אתיים כמו ניסוי העגבת בטסקיגי, נקבעו חוקים ודגשים אתיים חשובים.

לפני שניסוי בבני אדם מתחיל נדרשים מבחנים פרה-קליניים. כלומר יש להראות מנגנון פעולה בסיסי, לבדוק בטיחות ואפקטיביות בבעלי חיים, ולהוכיח יכולת ייצור יציבה של התרופה.

הניסוי מנוהל לפי פרוטוקול מפורט. הפרוטוקול חייב לקבל אישור מהרשות הרגולטורית (למשל ה-FDA בארה"ב) ומוועדת אתיקה בבית החולים. הוא קובע שיטת הטיפול, מספר החולים, בדיקות ותדירותן, והקריטריונים להשתתפות או לאי-השתתפות (קריטריונים לאי הכללה).

התנהלות לא אתית של ניסויים בעבר הובילה לגיבוש כללי אתיקה בינלאומיים. הצהרת הלסינקי משנת 1964 קבעה עקרונות מרכזיים למחקר בבני אדם. אימוץ הצהרת הלסינקי ונורמות כמו הסכמה מדעת נועדו להגן על המשתתפים ולשמור על כבודם.

ניסויים מחולקים בדרך-כלל לארבע פאזות. שלושת השלבים הראשונים ועליית האישורים אורכים לרוב 7, 10 שנים.

ניסוי שלב 1: כולל עשרות בודדות של משתתפים. המטרה העיקרית היא לבדוק בטיחות, את ריכוז התרופה בגוף (פרמקוקינטיקה, פירוש: איך התרופה נחקרת בדם ובשתן) ולמצוא מינון מתאים. בדרך כלל לא בוחנים בשלב זה יעילות.

ניסוי שלב 2: משתתפים 100, 300 חולים. בשלב זה בודקים יעילות וממשיכים לבחון תופעות לוואי, כולל השפעות ארוכות טווח.

ניסוי שלב 3: ניסוי גדול עם מאות עד אלפי חולים, בדרך כלל ניסוי אקראי מבוקר (Randomized Controlled Trial, RCT). המטופלים מתחלקים אקראית לקבוצות; קבוצה אחת מקבלת הטיפול הנחקר והשנייה טיפול רגיל או פלסבו (תכשיר שאינו פעיל). עקרונות חשובים הם רנדומיזציה, מעקב תקין וניתוח לפי כוונת הטיפול (intention-to-treat). מחקר כפול-סמיות, בו לא המטופל ולא הצוות יודעים מי קיבל מה, מפחית הטיות. תקן SPIRIT מגדיר פריטים חשובים לפרוטוקול.

אישור רגולטורי נדרש כדי לאשר שימוש קבוע. החלטה מבוססת בדרך כלל על משמעות סטטיסטית (בדרך כלל P < 0.05).

אף לאחר אישור ממשיכים לעקוב אחרי תופעות לוואי נדירות או ארוכות טווח. דוגמה היא הסרת משכך הכאבים Vioxx מהשוק, לאחר שמחקרים ארוכי טווח גילו סיכון לתחלואה בכלי דם.

יש מצבים יוצאי דופן שבהם נדרשות התאמות בתהליך הניסויי, כמו במצבים חריגים של חוסר אפשרות לערוך ניסוי מבוקר.

במקרים מיוחדים קיימים חוקים מקלים, תלוי בסיכון ובאופי התכשיר.

יש מצבים רפואיים שבהם מבחינה אתית או פרקטית אי אפשר לחלק מטופלים אקראית.

בחלק מהמקרים, למשל במצבי חוסר הכרה, נדרשות הוראות חוקיות וברור אתי מי יכול להחליט בשם המטופל.

מדיניות המיסוי השתנתה בשנים האחרונות. ב-2013 הוטל מע"מ על שירותי פיקוח וניהול ניסויים, וההחזר על ייבוא תרופות הוגבל. ב-2014 הוחזר מע"מ בשיעור אפס על שירותי בקרה, וניתנו פטורים ממכס וממע"מ על תרופות לניסויים. המטרה היתה לעודד ביצוע ניסויים קליניים בישראל.

ניסוי קליני הוא בדיקה רפואית בבני אדם. הבדיקה בודקת אם טיפול חדש בטוח ועובד טוב.

ניסויים אלה עוזרים לאשר תרופות ולמנוע טיפולים מסוכנים.

ניסויים קיימים כבר זמן רב. היו גם טעויות גדולות בעבר. בעקבותיהן חוקים חדשים הוכנסו כדי להגן על אנשים. לאחר מלחמת העולם הומצא מסמך בשם הצהרת הלסינקי, שמקנה כללים חשובים למחקר בבני אדם.

לפני ניסוי בבני אדם בודקים את הטיפול בבעלי חיים. גם צריך להראות שאפשר לייצר את התרופה באיכות טובה.

לכל ניסוי יש תוכנית מסודרת שנקראת פרוטוקול. הפרוטוקול מאושר על ידי רשות ובאישור ועדת אתיקה בבית החולים. הוא קובע מי יכול להשתתף ומה בודקים.

לפני היו ניסויים שהזיקו לאנשים. היום יש כללים והסכמה מדעת. הסכמה מדעת פירושה שהאדם מסכים להשתתף כשהוא מבין על מה מדובר.

שלב 1: כמה עשרות משתתפים. בודקים בטיחות ומוצאים מינון מתאים.

שלב 2: כ-100, 300 חולים. בודקים אם הטיפול עובד עוד וממשיכים לבדוק תופעות לוואי.

שלב 3: ניסוי גדול עם מאות או אלפי חולים. המטופלים נחלקים בקבוצה אקראית. קבוצה אחת מקבלת את הטיפול החדש והשנייה טיפול רגיל או פלסבו. כך משווים מי טוב יותר.

גם אחרי שאישרו תרופה ממשיכים לבדוק אותה. לפעמים מוציאים תרופות מהשוק אם מתגלות בעיות.

לפעמים יש מקרים מיוחדים שבהם שינויים בדרך הניסוי נדרשים.

בשנים האחרונות שינו את חוקי המיסים כדי לעודד ניסויים בארץ. המטרה היא להביא יותר ניסויים לבתי חולים בישראל.