ניסויים בבני אדם

ניסויים בבני אדם הם מחקרים שבהם המושא הוא אנשים. במחקר כזה משווים שני מצבים, ובאחד מהם החוקרים מבצעים שינוי בסביבה או בחיי המשתתפים. השינוי מאפשר לבדוק קשר סיבה ותוצאה בין הגורם ששינו לבין תוצאות אחרות. שינוי כזה נחוץ כדי להגדיר את המחקר כניסוי.

גם מחקרים שבהם לא עושים שינוי מכוון, אלא רק תצפית על אנשים, נחשבים בהגדרות אתיות ונוהליות כחלק מהתחום של ניסויים בבני אדם.

ניסוי קליני הוא סוג ניסוי רפואי שבודק יעילות ובטיחות של טיפול רפואי בבני אדם. גם במקצועות פרא‑רפואיים ובטיפול נפשי נערכים ניסויים דומים, במידה שניתן.

ניסויים שאינם קליניים מתבצעים בתחומי פסיכולוגיה, מדעי החברה, חינוך ובהנדסת אנוש. הם עשויים לבדוק התנהגות, תגובות או שינויים בסביבה שאינם טיפולים רפואיים.


משתתף במחקר עלול לקחת סיכונים מסוגים שונים. לפעמים הרווח עבורו הוא תשלום על ההשתתפות. לפעמים הוא תורם לקידום ידע שעשוי להועיל לאנשים אחרים בעתיד. בכל זאת, לא תמיד יש למשתתף תועלת ישירה או עקיפה.


בחקר בני אדם יש לשים דגש חזק על אתיקה. במדינות רבות החוק מחייב שהמחקר ייבדק ויאושר על ידי ועדת אתיקה שמונתה על ידי הנהלת המוסד. בדרך כלל נדרש להגיש הצעה מפורטת לאישור לפני תחילת הניסוי.

עקרונות האתיקה המחקרית קיבלו דחיפה ציבורית אחרי גילויים על ניסויים שנעשו באכזריות, למשל ניסויים של הנאצים באסירים שבהם לא נלקחה בחשבון רווחת הנבדקים, ורופא בשם ד"ר יוזף מנגלה היווה דוגמה ידועה. מקרה נוסף הוא ניסוי העגבת בטסקיגי, שבו נמנע טיפול מהחולים ואינם ידעו שהם חלק מניסוי. מקרים כאלה הובילו לצורך בכללים ברורים להגנה על משתתפים.

בשנת 1964 נוסחה לראשונה הצהרת הלסינקי, מסמך של ההסתדרות הרפואית העולמית (WMA) עם כללים למחקר רפואי על בני אדם. ההצהרה עודכנה מספר פעמים; התיקון האחרון שהוזכר נעשה בכינוס ה‑WMA בטוקיו ב‑2004. ישראל אימצה את העקרונות, והם משולבים בחקיקה המקומית, בין השאר בתקנות בריאות העם (ניסויים רפואיים בבני אדם), התשמ"א‑1980. בארצות הברית קיימים כללים מקומיים שהם דומים במהותם אך לא זהים להצהרת הלסינקי.

ניסוי בבני אדם הוא בדיקה שבה חוקרים בודקים דברים על אנשים. בדרך כלל משנים משהו בסביבה או בפעולה כדי לראות מה קורה. שינוי כזה עוזר להבין אם דבר אחד גורם לדבר אחר.


כשמישהו משתתף בניסוי הוא עלול לקחת סיכונים. לפעמים מקבלים כסף על ההשתתפות. לפעמים המחקר עוזר למצוא טיפולים חדשים. לפעמים אין למשתתף תועלת ישירה.


מחקרים עם אנשים חייבים לעמוד בכללים שמגנים על המשתתפים. מוסדות מחייבים ועדת אתיקה לבדוק ולענות לפני שמתחילים.

בעבר נעשו ניסויים שבאו על חשבון יותר מדי אנשים. למשל, בזמן המלחמה הנאצים ערכו ניסויים קשים, ורופא בשם מנגלה היה שותף לכך. גם בניסוי בטסקיגי לא נתנו טיפול לחולים והסתירו מהם את האמת. בגלל מקרים כאלה אומצו כללים חדשים.

בשנת 1964 קבעו רופאים בעולם את הצהרת הלסינקי, שהיא סדרת כללים לשמירה על אנשים במחקרים. בישראל יש חוקים שמבוססים על הכללים האלה, כמו תקנות בריאות העם מ‑1980.