ניקולאוס סטנו

ניקולאוס סטנו (Niels Stensen, 1638, 1686) היה מלומד דני שזכה לפתח רעיונות חשובים באנאטומיה וגאולוגיה.

סטנו למד רפואה ואנטומיה (חקר מבנה הגוף) בקופנהגן ובליידן. בהיותו צעיר פרסם ב-1662 את גילוי צינור הפרוטיד שאליו נקשר שמו, צינור סטנו. הוא חקר גם את תכונות השריר והראה ששריר מתכווץ ומשנה צורה אך לא את נפחו. מחקר זה פורסם בספרים של 1664 ו-1667.

בפירנצה ניתח סטנו ב-1666 ראש כריש גדול. הוא הבחין ששיני הכריש דומות לאבנים שנקראו אז "גלוסופטראה", מה שהוביל אותו להסיק כי אבנים אלה הם מאובנים (שרידים של יצורים שחיו בעבר). הוא הסביר שהחומר הכימי של השיניים משתנה בתהליכים ארוכי זמן, אבל הצורה נשמרת.

בעקבות חקירותיו של סטנו נולדו רעיונות יסוד בתורת השכבות, סטרטיגרפיה (חקר שכבות האבן), והנחות לגבי איך נדברים גופים מוצקים בתוך גופים מוצקים. כמו כן הוא הציע את "חוק סטנו" על זוויות קבועות בין פאות גבישים, מה שסלל את הדרך לקריסטלוגרפיה (חקר מבנה הגביש).

סטנו המיר את דתו לקתוליות ב-1667. אחר כך הפנה זמן רב לפעילות דתית. ב-1675 הוסמך ככומר וב-1677 כבישוף. הוא שימש גם כנציג אפיפיורי במקומות בצפון אירופה. סטנו נפטר בעיר שוורין ב-1686.

הקשר בין עבודתו המדעית לבין אמונתו הוביל למחקר ואהדה לאורך השנים. ב-1987 הוכרז מבורך על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני. מוזיאון סטנו באורהוס בדנמרק נקרא על שמו. ישנם גם מכתשים על פני הירח ומאדים שנקראו לכבודו.

ניקולאוס סטנו (1638, 1686) היה מדען דני.

הוא למד רפואה ואנטומיה, חקר הגוף. בגיל צעיר גילה צינור בבלוטת הרוק. הצינור נקרא אחריו "צינור סטנו".

בפירנצה שלחו לו ראש כריש לניתוח. הוא ראה שהשיניים דומות לאבנים שנקראו אז "לשונות אבן". סטנו הבין שאלו שיניים שהפכו לאבן. שיניים שבאות מיצורים ישנים נקראות מאובנים, שאריות של יצורים קדומים.

הוא שאל איך אבנים ונקבות מופיעות בשכבות באדמה. זו תחילתה של סטרטיגרפיה, חקר השכבות. סטנו גם גילה שזוויות של פאות בגבישים (גביש, צורה של מינרל) נשארות קבועות. זה חשוב לקריסטלוגרפיה, חקר הגבישים.

מאוחר יותר המיר את דתו לקתולית והפך לכומר. הוא מת ב-1686.

יש מוזיאון על שמו בדנמרק. כמה מכתשים על הירח ומאדים נקראו על שמו.