ניקופול (בולגרית: ניקופול; טורקית: Niğbolu; יוונית: Νικόπολις) היא עיר נמל בצפון בולגריה, במחוז פלבן, על הגדה הדרומית של נהר הדנובה. היא קרובה לגבול רומניה, כ-229 ק״מ מסופיה וכ-55 ק״מ מפלבן.
ראשית ההתיישבות במקום נמצאת כבר מלפני התקופה ההיסטורית. בשלהי התקופה ההלניסטית והרומית העיר נכבשה על ידי רומא והיא מוזכרת לראשונה בכתבים מ-169. לאחר חלוקת האימפריה הרומית עברה לחזקת האימפריה הביזנטית. בסוף המאה ה-10 הקים קיסר ביזנטי מצודה בניקופול, ובשנת 1059 קיבלה העיר את השם ניקופוליס, שמשמעו "עיר הניצחון".
במאה ה-14 האזור נכבש בידי האימפריה העות'מאנית. ב-1396 נערך קרב גדול ליד ניקופול שבו העות'מאנים ניצחו את הקואליציה הנוצרית. תחת השלטון העות'מאני העיר שימשה כמרכז מנהלי וכלכלי, ובמאה ה-16 היא היתה עיר משגשגת עם אוכלוסייה מעורבת של נוצרים, מוסלמים ויהודים. עם שקיעתה של האימפריה העות'מאנית חשיבות העיר הצטמצמה.
ב-1877, במלחמה בין האימפריה העות'מאנית ורוסיה, נכבשה ניקופול על ידי הצבא הרוסי. לאחר הסכמי קונגרס ברלין העיר הוצמדה לנסיכות בולגריה.
העיר ניזוקה במלחמה וחלק מתושביה עזב. בשנות ה-20 החלו שיקום ותיקונים. לאחר מלחמת העולם השנייה חלה התאוששות מסוימת והתפתחו תעשיות קטנות. בשנות ה-90 המשבר הכלכלי פגע שוב במעמדה. בתחילת המאה ה-21 נמל הדנובה שימש בעיקר לתיירים. ב-2006 העיר הוצפה ונגרמו נזקים כבדים.
כלכלת העיר מתבססת על תיירות, חקלאות, מפעלי מזון ותעשיית עץ. יש גם מפעל לייצור סוללות ומפעל למכונות חקלאיות. תוכנן להקים סכר ותחנת כוח הידרואלקטרית במשותף עם רומניה; המיזם שנוי במחלוקת בגלל חשש לעליית מפלס הנהר בכ-7 מטרים והשפעה על אזורים חקלאיים.
אוכלוסיית ניקופול קטנה בעשורים האחרונים. זוהי תוצאה של הגירת עבודה ובעיות סביבתיות, בין השאר זיהום שנובע מפטרוכימיה בצד הרומני של הדנובה. כ-51% מהתושבים נשים.
הכנסייה נבנתה במאות ה-13, 14 כשהעיר היתה מרכז נוצרי אורתודוקסי. המבנה שומר על חלקו המרכזי; יש אפסיס (חלל חצי מעגלי במלכודת הקודש) וכיפה מרכזית מתומנת. ב-1927 הוכרזה כאתר מורשת לאומי.
המנזר חצוב בסלעים מעל הדנובה, כקילומטר מזרחית לניקופול. הוא נוסד בסוף המאה ה-10, ומצויים בו שרידים של חדרי התבודדות וכתובות קיר.
המצודה, המכונה גם "מצודת שישמן", עמדה על גבעה ששלטה על העיר. היום רובה חרבה, ונשאר רק חלק מערבי עם שער הכניסה.
נבנתה ב-1840 ברובה מעץ, בתקופת התחייה הלאומית הבולגרית. בעזרת אומנים מטראיבנה צוירו איקונות ב-1842. הכנסייה מוכרזת אתר מורשת לאומי.
יש תיעוד לקהילה יהודית בעיר מאז המאה ה-10. במהלך השנים הגיעו אל העיר גלים של יהודים מגורמים שונים: רומניוטים (קהילה יהודית יוונית עתיקה), אשכנזים וספרדים.
במאה ה-16 ובמאות שאחריה פעלה קהילה מאורגנת עם מספר בתי כנסת. הרב יוסף קארו חי בעיר בין 1523, 1536. הקהילה חוותה תקופות של פריחה וגם של רדיפות, מבצעים צבאיים ושינויים פוליטיים שפגעו בה. ב-1688 תועד מספר של כ-1,000 יהודים לפי מקורות עות'מאנים.
במלחמה של 1877, 1878 נזקה הקהילה, ורבים ברחו. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 המספרים הלכו וקטנו. ב-1926 נרשמו 12 משפחות. ב-1943 בית הכנסת הישן "מרן בית יוסף" נשרף. לאחר מלחמת העולם השנייה רוב היהודים הנותרים עלו לישראל. ב-1995 הוקם פארק "בית יוסף" לזכר יוסף קארו. בתחילת המאה ה-21 התגוררו בעיר יהודים מעטים.
ניקופול היא עיר בצפון בולגריה, על גדת נהר הדנובה. היא קרובה לגבול רומניה.
התיישבות במקום קיימת כבר מאות שנים. הרומאים והביזנטים שלטו כאן פעם. במאה ה-14 העיר נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית (מדינה גדולה שהיתה אז באזור). ב-1396 היה קרב גדול באזור.
מאוחר יותר העיר הייתה חשובה למסחר ולביטחון. במאה ה-19 העיר נכללה בנסיכות בולגריה. במאה ה-20 היו תקופות קשות, וכמה פעמים העיר ניזוקה. ב-2006 הדנובה הציפה את העיר ונגרם נזק רב.
כנסיית פטרוס ופאולוס בנויה מהמאה ה-13, 14 והיא מוכרת כמורשת. יש מנזר חצוב בסלעים כקילומטר ממזרח לעיר. על גבעה עומדת שריד של מצודה ישנה. בכנסיית הולדת הבתולה שבנו ב-1840 יש ציורים מיוחדים על עץ.
יהודים חיו בניקופול כבר מאות שנים. כמה רבנים גדולים פעלו בעיר. מקומות תפילה ובתי קברות היו כאן בעבר. ב-1943 בית הכנסת העתיק נשרף. אחרי מלחמת העולם השנייה רוב היהודים עלו לישראל. ב-1995 נבנה פארק זיכרון בשם "בית יוסף".
כלכלת העיר מבוססת על תיירות, חקלאות ותעשיות קטנות. מתוכנן סכר עם רומניה, והדבר מעורר דיון בגלל השפעה על החקלאות ופלגי הנהר.
תגובות גולשים