ניקנור

ניקנור (ביוונית: Nικάνωρ) היה מצביא סלאוקי (שייך לבית השלטון הסלאוקי) שפעל בתקופת מרד החשמונאים (מרד יהודי נגד השלטון הסלאוקי). הוא תמך בדמטריוס הראשון סוטר, שטען לזכויות על המלוכה הסלאוקית. ניקנור נהרג בקרב חדשה בשנת 161 לפנה"ס.

לאחר שלום ליסיאס בוטלו הגזירות של אנטיוכוס הרביעי ויהודה קיבלה אוטונומיה דתית, חופש דתי מסוים. כשאנטיוכוס החמישי וליסיאס נהרגו, דמטריוס ותומכיו, ביניהם ניקנור, החלו במאבק מחודש מול יהודה.

ניקנור הוביל את הצבא הסלאוקי נגד יהודה המכבי. בקרב ראשון ליד כפר שלם הוא הובס ונאלץ לסגת לירושלים, שם דרש להסגיר את יהודה ולחטוף את המצב. כששמע שיהודה התרכזה בצפון הארץ, יצא לחפש אותה. בצבאו היו גם חיילים יהודים; אלה סירבו לחלל את השבת והעדיפו לערוק, לאחר שניקנור לא כיבד את אמונתם.

הצבא הסלאוקי הציב מחנה בבית חורון והמתין לתגבורות. בקרב חדשה, כשהשעה הייתה מפתיעה, תקף יהודה המכבי עם כ־3,000 חיילים והנחיל מפלה קשה לניקנור. ניקנור נהרג; ידו הימנית וראשו הובאו לירושלים לתצוגה כמחווה לניצחון. צבאו נמלט ויהודה דלק אחריו כדי להגביר את אבדותיו.

המועצה קבעה את יום הניצחון ביום י"ג באדר, ונקרא "יום ניקנור" לפי מגילת תענית (רשימה של ימים מיוחדים). עם זאת, בעקבות שינויים הלכתיים היום הזה כבר לא נחוג. במסורת תלמודית מוזכר גם סיפור על שער בירושלים שנקרא על שמו של ניקנור, כזיכרון לקרב ולמעשה שהוביל לאותו ניצחון.

ניקנור היה מצביא מהשלטון הסלאוקי. הסלאוקים היו שליטים של חלק מהארץ. הוא נלחם בתקופת מרד החשמונאים. החשמונאים היו קבוצת יהודים שנלחמה על חופש דתי.

ניקנור תמך במלך דמטריוס וביקש לשלוט. הוא נלחם בירושלים ושילח איומים על בית המקדש. בחלק מצבאו היו גם חיילים יהודים. אלה סירבו לעבוד בשבת וערקו כי ניקנור לא קיבל את מצבם.

הצבא של ניקנור חנה בבית חורון והמתין לעוד חיילים. בקרב חדשה הותקף בפתע על ידי יהודה המכבי עם כ־3,000 לוחמים. ניקנור נהרג בקרב והשאיר את צבאו מפוזר.

הניצחון נחוג אז ביום י"ג באדר והכינו לו יום מיוחד שנקרא "יום ניקנור". אחר כך הפסיקו לחגוג אותו. גם יש סיפור שמספר ששער בעיר נקרא על שמו של ניקנור.