קרב בית צור

קרב בית צור התרחש בשנת 164 לפנה"ס והוא הקרב הרביעי בסדרת קרבות מרד החשמונאים. היה זה העימות הישיר הראשון בין המורדים לבין דרג מדיני בכיר בסלאוקיה, והסתיים בניצחון החשמונאים, בטיהור וחנוכת בית המקדש ובהסכמה סלאוקית להעניק ליהודים חופש פולחן דתי.

בשעת האירועים רוב הצבא הסלאוקי, ובעיקר היחידות הטובות יותר שלו, לוו את המלך אנטיוכוס הרביעי במזרח ובצפון. לכן נותרו בידי הסלאוקים רק כוחות מצומצמים לטפל במרד ביהודה. כתוצאה מכך היה יתרון להזזת כוחות מקומיים חלשים יותר.

ליסיאס, מושל אזור המערב ועוצר, כלומר מי שמנהל את המדינה כשהמלך אינו בכוחו, הוביל מסע לכיבוש המרד. זה היה מסעו הראשון של ליסיאס נגד המורדים, והוא סבל מהמגבלות שהעמידו מסעות קודמים על סדר הכוחות שלו.

המקורות היוונים מציגים מספרים גדולים מאוד: לפי מכבים א' כוחות סלאוקיים הגיעו ל־60 אלף רגלים ו־5,000 פרשים; לפי מכבים ב' גם פילים, פילים הם חיות גדולות ששימשו ככלי מלחמה. חוקרים סבורים שמבקשים להגדיל את המספרים, כי הם גבוהים מדי ביחס למצבה הממשי של האימפריה. עם זאת ישנה הסכמה סבירה שהסלאוקים היו במצטבר חזקים יותר מהיהודים. המקורות מתארים את כוח היהודים בכ־10,000 לוחמים, מספר שמהווה את ההערכה הגבוהה ביותר למספר לחיילים במערכה אחת.

המרחב בין הר חברון להר יהודה נצרך לרצועה צרה של כ־2, 3 קילומטרים, ובמרכז רצועה זו עמדה בית צור. בשל המבנה הטופוגרפי בית צור יכלה לחסום או לנתק דרכי נסיגה, ולכן הייתה חשובה במיוחד בתנועה הצבאית באזור.

לאחר היעלמותם של ניסיונות תקיפה מצפון וממערב, הסלאוקים פנו מדרום דרך הערים החופיות לוד וגזר ועד לבית צור. כוחות החשמונאים יצאו מסביבת יהודה ופשטו על הצבא הסלאוקי. לפי המקורות נהרגו רבים מן הסלאוקים, אך ההיסטוריון בצלאל בר כוכבא ראה בפעולה זו בעיקר פשיטה מהירה, "פגע וברח", ולא קרב סדרתי ארוך. מייד עם הידיעה על מות אנטיוכוס הרביעי חזר ליסיאס לאנטיוכיה כדי לטפל בסידורי השלטון, ולכן סיום המערכה נדחה.

לאחר הקרב שלח ליסיאס איגרת שהציעה חנינה וחופש פולחן ליהודים. באיגרת נרמזו ויתורים והכרת מעמד מסוים של החשמונאים. בנוסף הוזכרו שני צירים רומאים שהביעו נכונות לסייע במשא ומתן, זו ההתערבות הרומית המוקדמת ביותר הידועה בענייני יהודה. מותו של אנטיוכוס וראשית השינויים בממשל הסלאוקי אפשרו ליהודה ולחבריו לחזור לירושלים ולנקות את בית המקדש. הם בנו מזבח חדש, החזירו את כלי המקדש והשיבו את עבודת הקודש. אירועי החנוכה, שנחגגים שמונה ימים, מתוארים במקורות כהתחדשות העבודה במקדש.

הניצחון עורר תגובות בעמים השכנים, והחשמונאים יצאו לשורת מסעות עזרה וענישה בשנת 163 לפנה"ס. מסעות אלו כללו מבצעים נגד תושבי אדום, בפיקוד יהודה, וכן פעולות חילוץ של יהודים בגליל ובגלעד. בקרבות אלה נתקלו המורדים במפקדים כמו טימותיאוס וגורגיאס; חלקם הובסו או הודרו, וחלקים נוספים שלטו החשמונאים באזורים סמוכים לזמן מה.

בית צור מזוהה עם חרבת טביקה, בגובה 971 מטר, במורדות הצפון‑מערביים של חלחול. האתר נקרא גם בורג' א-סור, והשכונה הכרמית קרמי צור שומרת את שם המקום.

קרב בית צור התקיים בשנת 164 לפני הספירה. היה זה קרב חשוב במרד החשמונאים. היהודים בבראשות המכבים ניצחו את הסלאוקים.

רוב הצבא הסלאוקי הלך עם המלך לאזורי מרידות אחרים. לכן הגיעו לישראל רק חיילים מועטים.

ליסיאס הוביל את הסלאוקים. עוצר הוא אדם שמחליף את המלך ומנהל את המדינה.

המקורות ציינו מספרים גדולים מאוד של חיילים ופילים. פילים הם חיות גדולות שהשתמשו בהן בקרבות. החוקרים אומרים שהמספרים הוגדלו.
יהודה וצבא החשמונאים כללו כעשרת אלפים לוחמים לפי המקורות.

הקרב היה באזור צר בין הר חברון להר יהודה. בית צור עמדה באמצע הרצועה. מי ששלט שם יכל לחסום נסיגה.

הסלאוקים הגיעו לדרום וניסו לכבוש את בית צור. המורדים התקיפו אותם ופגעו בחיילים רבים. כשנודע על מות המלך חזר ליסיאס הביתה והקרב הופסק.

החשמונאים חזרו לירושלים וניקו את בית המקדש. הם בנו מזבח חדש והדליקו מנורה. זהו האירוע שמתחיל את חג החנוכה, שחותרים שמונה ימים.

האחרים בסביבה הציקו ליהודים. המכבים יצאו לעזרתם ולתקיפות נוספות. הם ניצחו כמה קרבות והרחיבו את שליטתם.

בית צור מזוהה עם חרבת טביקה ליד חלחול. המקום נקרא גם בורג' א-סור.