נירון קיסר

נֵירוֹן קְלַאוּדִיוּס קֵיסָר אוֹגוּסְטוּס גֶרְמָנִיקוּס (15 בדצמבר 37, 9 ביוני 68) היה הקיסר הרומי החמישי והאחרון מן השושלת היוליו‑קלאודית. הוכתר לקיסר בגיל 17 באוקטובר 54, לאחר מות האב המאמץ קלאודיוס ושלט במשך שנים סוערות, שבסופן הודח והתאבד. בתקופתו פרץ המרד הגדול ביהודה.

נירון נולד באנטיום. אמו הייתה אגריפינה הצעירה, נינתו של הקיסר אוגוסטוס, ודודו היה הקיסר קליגולה. בילדותו נאלץ להתמודד עם גלות המשפחה, מוות של אביו וחיים צנועים אצל קרובי משפחה.

אגריפינה נישאה לקלאודיוס, הקיסר, והשיגה את אימוצו של נירון ב‑25 בפברואר 50. שמו שונה והוא הפך ליורשו במקום בריטניקוס, בנו הטבעי של קלאודיוס. נירון קיבל חינוך טוב; פילוסוף סנקה היה מורו.

קלאודיוס מת ב‑13 באוקטובר 54 וּנירון הוכתר במקום. בתחילת כהונתו נוהלה האימפריה למעשה על־ידי אמו, סנקה ומפקד המשמר הפרטוריאני. המשמר הפרטוריאני היא יחידת חיילים ששמרה על הקיסר. חמש שנותיו הראשונות נחשבו יחסית לטובות.

עם הזמן נירון הושפע מאנשים סביבו, ביניהם פופיאה, שאהבה אותו. מאמצעי כוח אלו התפתחו סכסוכים ושערוריות משפחתיות. אגריפינה ניסתה לשמור על השפעתה, ונוצרו ניסיונות חיסול ויריוש מצב פוליטי. ב‑55 מת בריטניקוס באופן פתאומי, ויש הסבורים שהוא הורעל.

נירון אהב אמנות והופיע בציבור כזמר ונגן. ב‑64 פרצה ברומא שרפה גדולה שגרמה נזק רב. שמועות האשימו את נירון בהצתה כדי לפנות שטח לבניית ארמונות. כדי להסיט אשמה הטיל נירון את האחריות על הנוצרים הראשונים. מקורות מדווחים על רדיפות נרחבות של נוצרים, כולל הוצאות להורג בשיטות שונות. נירון קידם בנייה גדולה, והקטין את כמות הכסף במטבעות, צעד שגרם לזעם בקרב הציבור.

התנגדות צבאית ומרידות ניכרו בשנותיו האחרונות. מושל גאליה וינדקס ומושלים אחרים מרדו. ב‑68 הדיחו אותו; הוא נמלט ובסוף התאבד ב‑9 ביוני 68. מותו סיים את שושלת היוליו‑קלאודית.

במדרש ובתלמוד מוזכר נירון בקשר למרד הגדול ולכיבוש ירושלים. במקורות יהודיים נירון מופיע גם כגורם במטבעות שנקראו "נירונית". ישנם סיפורים תיאולוגיים במקורות חז"ל שמקשרים אותו לאירועים סביב נפילת ירושלים.

(כותרת מקורי; אין פרטים נוספים בטקסט המקורי בנושא זה.)

(כותרת מקורי; פרטי אילן היוחסין מופיעים ברקע המשפחתי.)

נירון (15.12.37, 9.6.68) היה קיסר רומי צעיר מאד. הוא עלה לשלטון בגיל 17.

אמו היתה אגריפינה. הדוד שלו היה הקיסר קליגולה. כשהוא היה ילד אימצו אותו לקלאודיוס, הקיסר.

כשהוא גדל, למד אצל פילוסוף בשם סנקה. בשנת 54 קלאודיוס מת. נירון הפך לקיסר.

ב‑64 פרצה שרפה גדולה ברומא. אנשים פגעו בנירון והאשימה אותו. הוא האשים קבוצת אנשים בשם נוצרים. היו שם רדיפות ונקמות.

נירון אהב לשיר ולנגן. הוא בנה ארמונות גדולים ורצה כסף לבניין.

בסוף בני צבא ומושלים מרדו בו. ב‑68 הדיחו אותו. נירון נמלט ובסוף התאבד. כשמת נגמרה שושלת היוליו‑קלאודית.

במדרשים ובתלמוד מדברים על נירון בזמן המרד הגדול בארץ ישראל.