נכס צאן ברזל

נכס צאן ברזל (או צאן ברזל) הוא מונח הלכתי-משפטי לעסקת הלוואה-פיקדון. הלוואה-פיקדון הוא מסלול שבו מעבירים נכס לידיו של שומר; השומר שומר ומרוויח מהשימוש בנכס, ואחראי עליו.

בהשפה העכשווית הביטוי מתאר גם פריטים בעלי חשיבות תרבותית-היסטורית בתחומי השירה, הספרות, המוזיקה והאדריכלות.

בעבר העסקה שימשה בעיקר את בעלי הצאן. בעל שלא יכל לטפל בעדריו נתן אותם לשומר. השומר קיבל חצי מהרווחים, חלב, וולדות וצמר, ובמקביל נשא באחריות מלאה על הצאן.

כשהעסקה הסתיימה חזר הצאן לבעליו. אם נגרם נזק, השומר נדרש לשלם לבעלים את שווי ההפסד כפי שהיה בעת קבלת הצאן. על כן קיבלה העסקה את השם "צאן ברזל", הדימוי לברזל מדגיש את הרעיון ששווי הצאן לא ישתנה.

התוספתא מזכירה את העסקה, והיא התפשטה גם לנכסים אחרים. שימוש ב"צאן ברזל" היה נפוץ בין בעלי נכסים שרצו שמירה בלי תשלום.

במקרים של נישואין האישה הביאה נכסים שקיבלה לפני החתונה. הבעל הורשה לקחת את התוצרת, אך אם האישה מתה הוא היה חייב להשיב את תמורתם. אישה יכלה גם להשאיר את נכסיה ברשותה; אז הבעל קיבל את הרווחים אך לא נישא באחריות על ההפסדים.

חז"ל אסרו כמה צורות של העסקה וקישרו אותן לריבית. שני סוגים של אופנים נאסרו, אך פירוטם אינו מוזכר כאן.

נכס צאן ברזל הוא שם לעסקת הלוואה-פיקדון. הלוואה-פיקדון אומרים כשנותנים משהו לשמור אצל מישהו.

בעבר רועים נתנו את הצאן לשומר. השומר טיפל בצאן. הוא קיבל חלב, ילדים של הצאן וצמר. השומר היה אחראי על הצאן.

כשחזר הצאן לבעליו, אם משהו אבד השומר שילם את שוויו. קוראים לזה "צאן ברזל" כי אומרים שווי לא משתנה, כמו ברזל.

בהמשך עשו כך גם עם דברים אחרים. כשהאישה התחתנה, היא יכלה להביא נכסים. הבעל לקח את התוצרת, אבל אם האישה מתה הוא חייב היה להחזיר את התמורה.

חכמי הדת אסרו חלק מהצורות של העסקה וקראו להן ריבית. ריבית = תשלום נוסף על הלוואה.