נכסי מלוג

נכסי מלוג הם הנכסים שאישה מביאה כנדוניה (רכוש שמביאה מהבית) לביתה בבוא הנישואים.
העיקרון הוא שהגוף של הנכסים שייך לאישה, אך לבעל זכות לאכול את הפירות, כלומר להנות מהרווחים או התוצרת מהם.
נכסי מלוג כוללים גם נכסים שנכנסו לחזקת האישה בירושה או במתנה אף כשהיא כבר נשואה.
אם הנישואים מתבטלים בגירושין או בביטול, הנכסים חוזרים לאישה. אם הונפק ערך הם רוויחו, ואם ירד ערכם הן הפסידו.
הבעל אינו חייב על הנכסים אם הם ניזוקו. אם האישה נפטרה, הבעל יורש את הנכסים. אם גם הוא נפטר, חכמים קבעו שבניו מאותה אישה יירשו אותם.
מנגד, לבעל זכות על פירות הנכסים גם במצבים שונים: הוא חייב לפדות את האישה אם תיפול בשבי והוא מחויב בהוצאות קבורה שלה.
כיוון שהגוף שייך לאישה ולבעל יש זכות על הפירות, אין כל אחד מהם יכול למכור לבדו את הנכסים.
המילה "מלוג" קשורה למליגה, שפירושה קבלת רווחים. המילה עברה שינויים בין ארמית לעברית, ובתקופת בית שני אומצה צורת "מלוג".
מי שיש לו קניין פירות, זכות להנות מפירות קרקע או משימוש ברכוש, אינו רשאי שמהותו של קניין הגוף להפקיע את זכותו.
עם זאת, בפועל נפסק שהפירות מכורים אם קונה בעל קניין הפירות אותם. יוצא מבחינה זו שלפעמים זכות הפירות מוכרת בדיעבד.
חריג הוא כשמדובר בבעל בנכסי אשתו: גם אם קניינו הוא קניין פירות, האישה אינה יכולה להפקיע את קניינו. אם היא מכרה את גוף הקרקע, המכר מתבטל.
אם האישה מאורסת, לפי בית הלל אסור לה למכור את גוף הקרקע. בית שמאי מתירים.
הדעות נחלקות אם האיסור הוא מן ההלכה או תקנת חכמים שנועדה למנוע עקיפה של זכויות הבעל העתידיות על הפירות.
בדיעבד, גם אם נמכרו, המכר נחשב מכור מספק, כי לא ברור אם היא תינשא או לא. לכן המכר עומד כבעיה של ספק.
איסור המכר בזמן אירוסין חל בעיקר על נכסים שנכנסו לחזקתה בעת האירוסין. נכסים שקיבלה לפני האירוסין נתפסים כבעלות מוחלטת שלה.
הדיון התלמודי מוסיף תהיות: האם החזקת האישה חזקה גם אחרי האירוסין. התשובות השונות ניסו להבהיר את מצבי הספק והחזקות.
לאחר הנישואין גם בית הלל וגם בית שמאי מסכימים שהאישה אסורה להפקיע את זכויותיו של הבעל, ואם מכרה המכר בטל. רבן גמליאל חשב שגם אז המכר קיים.
הבעל זכאי גם לפירות של הפירות, כלומר לפירות שנובעים מהפירות עצמם, אלא אם האישה מסלקת בפירוש את מלוא זכותו עד סוף העולם.
התלבטות יש האם זכות זו היא סעיף נפרד של התקנה, או שהיא נגזרת ישירה מהכלל שהבעל אוכל פירות נכסי המלוג.

נכסי מלוג הם הדברים שאישה מביאה כנדוניה לבית בעלה. נדוניה היא הרכוש שהכלה מביאה מהבית.
הדברים עצמם נשארים של האישה. הבעל יכול לקחת רק את הפירות, כלומר את הרווחים או התוצרת מהם.
אם הזוג נפרד, הנכסים חוזרים לאישה. אם האישה נפטרה, הבעל יורש אותם. אם גם הוא נפטר, בניו מאותה אישה יירשו.
איש מהם לא יכול למכור את הנכסים לבד. יש חוקים מתי מותר או אסור למכור לפני ואחרי האירוסין.
המילה "מלוג" קשורה למילה שמבטאת קבלת רווחים. בעבר השתנתה המילה בין שפות שונות.
הבעל גם יכול ליהנות מפירות של הפירות, אלא אם האישה מסלקת את זכותו במפורש.