נסיך בוחר (היה חבר מועצת אצילים שבחרה את הקיסר) היה תואר לחברים שבעצם קבעו מי יהיה הקיסר של האימפריה הרומית הקדושה. מקור המוסד נעוץ בבחירות לשליט בפרנקיה המזרחית במאה ה-10, אך מעמדם הוגדר בחוק רק ב-1356 בידי הקיסר קרל הרביעי.
ב-1356 נקבע פורום מצומצם של שבעה נסיכים שיאפשר בחירה מסודרת. שלושה מהם היו אנשי כנסייה בכירים (בישופים חשובים), וארבעה היו נסיכים חילוניים. בין הנסיונות הבולטים היו ברנדנבורג, סקסוניה ובוהמיה, וכן מטריר, מיינץ, קלן ופפאלץ.
המועמדים שנבחרו על ידי הנסיכים נישאו רשמית בתואר "מלך הרומאים" עד שייכתרו על ידי האפיפיור ויקבלו את התואר "קיסר האימפריה הרומית הקדושה". האימפריה עצמה לא הייתה מלוכה שעוברת בירושה (כלומר השלטון לא הועבר אוטומטית מאב לבנו), ולכן כל קיסר נבחר.
לעיתים החליפו נסיך בוחר אחר בגלל שינויים פוליטיים, לחצים צבאיים או שינויים בכוח המשפחות האצילויות. למשל, בסוף מלחמת שמלקלד הקיסר קרל החמישי הכריח נסיך מסקסוניה לוותר על מעמדו. במקרים אחרים הוחלפו נסיכים בעקבות פרישת שטחים מהאימפריה או עליית בית אצולה חדש, כמו כשבית ויטלסבאך זכה להשפעה ונציגו קיבל מעמד בבוואריה.
בעקבות המאה ה-15 הפכה בחירת הנסיכים לרוב לטקס פורמלי, והעברה של הכוח נעשתה לעיתים קרובות באופן דומה לירושה.
נסיך בוחר הוא אדם שביחד עם אחרים בחר מי יהיה הקיסר. קיסר הוא המנהיג של האימפריה.
הרעיון התחיל כבר במאה ה-10. ב-1356 קבע הקיסר קרל הרביעי חוק ברור על הנסיכים הבוחרים.
היו בדרך כלל שבעה נסיכים. שלושה היו בישופים חשובים (אנשי דת). ארבעה היו נסיכים רגילים. בין השבעה היו בוהמיה, ברנדנבורג וסקסוניה.
הנבחר נקרא "מלך הרומאים" עד שאפיפיור הכתיר אותו וקרא לו "קיסר".
לפעמים החליפו אחד מהנסיכים בגלל מלחמות או פוליטיקה. למשל, קיסר כפה פעם על נסיך לוותר על מעמדו.
לאימפריה לא היה חוק כי השלטון יעבור מהאב לבנו. לכן בדרך כלל בחרו קיסר חדש. עם הזמן הבחירות הפכו לפעמים לטקסים, והדברים נעשו יותר דומים לירושה.
תגובות גולשים