נפוטיזם

נֶפּוֹטִיזְם, העדפת קרובי משפחה במינוי למשרות, בדרך כלל על חשבון מועמדים אחרים. במוסדות ציבוריים המונח נושא משמעות שלילית.

המילה מקורה בלטינית של ימי הביניים בהקשר הכנסייה הקתולית. שם הופיע הכינוי חשמן-אחיין (cardinalis nepos) לתיאור חשמן שמונה על ידי אפיפיור שהיה דודו או קרוב משפחתו. הנוהג החל, לפי הטקסט, בתקופת כהונתו של בנדיקטוס השביעי במאה ה-14 ומשך מאות שנים. במהלך תקופה זו 15 מחשמנים־האחיינים הפכו לאפיפיורים ושניים הוכתרו קדושים.

בשנת 1692 פרסם אינוקנטיוס השנים עשר את הבולה Romanum decet pontificem, שביטל את המשרה הרשמית של חשמן-אחיין והגבילה מינוי לחמישה מקרובי משפחה. למרות זאת הנפוטיזם המשיך במאה ה-18 וה-19; פיוס השביעי (1800, 1823) ביטל אותו בפועל. שקיעת הנוהג במידה רבה התרחשה אחרי 1870, כאשר הכוח הפוליטי של הכס הקדוש ירד.

העדפת קרובים התרחשה גם במערכות חילוניות. במלוכות ובמשטרים אוטוריטריים מינויים משפחתיים היו שכיחים. דוגמה בולטת היא נפולאון, שמינה בני משפחה לעמדות שלטון. בדמוקרטיות נפוטיזם אסור בחוקים ברבים מהמוסדות הציבוריים, אך הוא עדיין מופיע בצורות בלתי רשמיות, משרות ייעוץ, מינויי אמון, מכרזים מתוכננים והטבות למחצה.

בחברות פרטיות הנוהג להעמיד יורשים ומקורבים לנהיגה נפוץ. גם במדינת ישראל נאסר נפוטיזם בחוקים ובתקנות שונות (לדוגמה: 1977, 2005, 2007). עם זאת, דו"ח מבקר המדינה מצביע על המשך העדפת קרובים במגזר הציבורי.

נפוטיזם הוא לשים קרובים במקום עבודה חשוב. זה קורה במקום שאנשים אמורים להתמנות לפי כישורים.

המילה הגיעה מהכנסייה הקתולית. חשמן-אחיין (אחיין של אפיפיור) היה מקבל משרה מהאפיפיור. זה קרה במשך מאות שנים. ב-1692 הוצא צו שמגביל מינויים כאלה. אפיפיור בשם פיוס השביעי הפסיק את המנהג בעשורים הראשונים של המאה ה-19. אחרי 1870 המנהג נחלש כי הכוח של הכס הקדוש פחת.

גם במלכים ובדיקטטורים היו מינויים משפחתיים. בניהול חברות פרטיות זה נפוץ כשמייסד מעביר את החברה לילדיו. ברוב המדינות הדמוקרטיות מנסים לאסור על נפוטיזם במשרדי ציבור. בישראל קיימים חוקים ותקנות שנועדו למנוע העדפת קרובים. למרות החוקים, דו"ח מבקר המדינה מציין שהעדפת קרובים עדיין קורה.