נֵר הוא אמצעי תאורה שבו פתיל (חוט קטן) מוצמד לחומר דלק מוצק או נוזלי, בדרך כלל שעווה (חומר מוצק המשמש לנרות), פרפין (מוצר של זיקוק נפט) או שמן.
לפני הנורה החשמלית, נרות היו מקור התאורה העיקרי בלילה. היום משתמשים בנרות גם לחימום כשאין גז או חשמל, להפצת ריח, לאווירה ולמצבים של הפסקת חשמל. בדתות רבות מדליקים נרות כחלק מטקסים ומסורות.
כשמדליקים נר, חום מצית מעט מהדלק. הדלק מתיך ומתאדה (הופך מאט למספרול), והאדי הדלק נפגשים עם חמצן (הגז שבאוויר) כדי ליצור להבה. הלהבה מחממת את קצה הנר, ממיסה עוד דלק, והדלק הזורם מעלה בפתיל באמצעות כוח הנימיות (כוח שמעלה נוזלים בצינוריות דקות) משמר את הבעירה.
בתוך הלהבה יש אזורים שונים: באזור הכחול נשרפים מימן ואטמולקולות ליצירת אדי מים; באזור הצהבהב מתרחש חימצון של פחמן שיוצר פחמן דו-חמצני. עבור נרות פרפין נפוצה נוסחה כימית מקבילה לפירוק והרכבה של פחמן ומימן מול חמצן ל-CO2 ול-H2O.
בעת הבעירה הנר מתקצר, כי החומר המוצק נמס ונצרך. חלקי הפתיל שנחשפים ללא דלק נשרפים ומסתיימים. פתילות דורשות קיצוץ לפעמים (למשל לכ־0.7 ס"מ) כדי לשמור על בעירה יציבה ומניעת עשן.
נרות מיוצרים מפרפין לעיתים בתערובת עם סטארין, דונג דבורים, דונג-צמחים (כמו סויה או דקל) או חלב נרות.
נרות שימשו למדידת זמן אם כי דיוקם משתנה לפי אורך הפתיל. בעבר מגדיר 'קנדלה' את עוצמת האור של נר טיפוסי. נרות נמצאים על עוגות יומולדת, לשם נוי, לחימום ולריח.
במסורת קוואנזה מדליקים סדרה של נרות אדומים, ירוקים ושחור כדי לציין את החג.
בנורוז (ראש השנה הפרסי) מניחים נרות דולקים על השולחן.
יש מנהגים כמו הדלקת נרות אדוונט לפני חג המולד, כריסטינגל וחגיגות כמו יום סנטה לוסיה.
התורה מצווה על הדלקת הנרות במקדש ובאוהל מועד כל ערב, עם שמן זית זך, והדלקתם נמשכה מעת ערב עד בוקר.
ההלכה דורשת הדלקת נרות בערב שבת ובערבי יום טוב. נהוג להדליק בדרך כלל שני נרות לשבת, כסמל לשני צדדי המצוות "זכור" ו"שמור". מנהגים מקומיים כללו גם הדלקת מספר משתנה של נרות.
במוצאי שבת מברכים על ראיית נר הבדלה. בבתי חנויות נמכרים נרות מיוחדים להבדלה, ולעיתים הם בעלי שתי פתילות.
בחג החנוכה מדליקים נר בכל לילה למשך שמונה הלילות, כדי לפרסם את נס פך השמן. נהוג להדליק בחנוכייה במקום שנראה כלפי חוץ או לפחות נראה לבני הבית.
נר נשמה מדליקים לזכר נפטר, ביום השנה לפטירתו (יארצייט), בבית וליד הקבר ולפעמים במשך שבעת ימי האבל.
בליל הבדיקה לפני פסח משתמשים בנר כדי לראות במקוםי קברים וסדקים שבהם עלול להימצא חמץ.
בחסידות משווים בין חלקי הנר לרמות רוחניות: הכלי שמחזיק שמן מסמל את המציאות, הפתיל מקביל לנשמה, והשמן הוא המצווה שהופכת לאש שמאירה את האדם והעולם.
נר הוא חוט קטן בשם פתיל בתוך חומר שנקרא שעווה. שעווה היא חומר שממיסים והופך לאור ושמש.
לפני הנורה החשמלית נרות נתנו אור בלילה. היום משתמשים בנרות גם לאווירה, לריח, לחימום כשאין חשמל ולחגיגות.
כשהדולקים מדליקים את הפתיל, חלק מהשעווה נמסה והופכת לאדים. האדים האלה נתקלים בחמצן (גז באוויר) ויוצרים להבה. הלהבה מחממת את השעווה, ולכן הנר ממשיך לבעור.
הלהבה לא אחידה: החלק הכחול לוהט, והחלק הצהוב נראה יותר כתמורת אור.
נרות עושים מפרפין (חומר שמתקבל מזיקוק נפט), דונג דבורים, או שמנים צמחיים כמו סויה.
נרות מדליקים על עוגות יומולדת. יש נרות לחנוכה שמדליקים בכל לילה משמונת הימים. בבית יהודים מדליקים נרות שבת בערב שבת. יש גם נר לזכר אדם שנפטר שנקרא נר נשמה.
בחגים שונים מדליקים נרות: בקוואנזה, בראש השנה הפרסי ובנצרות יש מנהגים שונים. ביהדות יש מנהגים כמו נרות מנורה במקדש ונרות להבדלה בסוף השבת.
נרות עוזרים להאיר, לזכור ולחגוג.
תגובות גולשים