סאונה

סאונה (מפינית: Sauna) היא מרחץ אדים שבו שוהים בחדר חם מאוד עם אוויר יבש או לח. מקור המנהג בפינלנד, אך כיום יש סוגים רבים של סאונות.

הטמפרטורה בסאונה הפינית נעה בין 80°C ל-110°C. כדי שהחום יהיה נסבל, הלחות נמוכה מאוד. בסאונות לחות (לחות = כמות המים באוויר) הטמפרטורה נמוכה יותר, בדרך כלל 40, 60°C, אבל השילוב של חום ולחות יכול להרגיש חזק יותר.

הסאונה חשובה מאוד בתרבות הפינית. במשך דורות היא שימשה לניקוי גוף ונפש. כיום יש בפינלנד בממוצע סאונה לכל משפחה. בבתים נוהגים להיכנס בעירום מלא, בעוד שסאונות ציבוריות מפרידות בין המינים.


הסאונה התפתחה ככל הנראה מתוך מנהגי רחצה שהגיעו לאירופה עם שבטים שמקורם במרכז אסיה. ראשיתם היו קרונות מרחץ נודדים, ובהמשך בנו פינים מערות חצובות עם תנור אבן המוסקל בעץ. במרחצאות אלה לא הייתה ארובה, והחדר התמלא בעשן. מרחצאות מעשנות אלה נקראו בפינית "סאוו" (Savu - "עשן").

לאחר מכן עברו לבניית סאונות במבנים מיוחדים והוסיפו ארובה לתנור. הסאונה התפשטה באירופה, אך עם התקופה הרפורמטורית נחלשה השימושיות שלה בחלק מהאזורים בגלל דעות תרבותיות.

במאה ה-18 התגברו הטענות נגד מרחץ האדים. מתנגדים ציינו בזבוז עצים ופגיעה בתברואה. טענות אלו הובילו לירידה בשימוש במרחץ באזורים מסוימים.

בעקבות ניסיונות להפסיק את המנהג, הפינים הקלו על הסאונה תפקיד סמלי ותרבותי. היא קיבלה מעמד כמעט דתי וכמקום שמחבר בין אנשים לזהותם.

במאות ה-19, 20 הסאונה הפכה לסמל לאומי בפינלנד והופיעה בשירה ובאמנות.

העשורים של Industrialization הביאו לירידת השימוש בסאונה. חימום חשמלי, אמבטיה ביתית ובתי חולים החליפו את תפקידיה המעשיים של הסאונה. המנהג של כניסה משותפת בעירום הפך פחות נפוץ.

הסאונה חוותה תחייה במאה ה-20, ובמיוחד בזמן מלחמת העולם השנייה. קבוצות פינים חקרו ושיפרו את הדגם הפיני. ב-1940 פורסם "ספר הסאונה" והופץ ברחבי העולם. לאחר המלחמה נבנו מתחמי סאונה ציבוריים, וב-1952 נערכו ניסויים מדעיים במקום שנבדקו בתנאים חמים מאוד. ארגונים וקואופרטיבים קידמו את התרבות הזו ויצרו תקנים ובנייה מסחרית של חדרי סאונה.

היום קיימות טכנולוגיות חדשות כגון סאונות אינפרא-אדום. יש תנורים חשמליים, תנורים במוקדי עץ, ואף חימום בגז. הסאונה הפינית נשארת חלק מהחיים היומיומיים בפינלנד, בדירות ובבתי קיץ (mökki) לצד האגם.

סאונה קלאסית בנויה מעץ. בפינת החדר עומד התנור (KIUAS - תנור הסאונה). על התנור מונחות אבנים מיוחדות שמאחסנות חום. יש דרגשים מעץ בגבהים שונים. ככל שיושבים גבוה יותר, הטמפרטורה גבוהה יותר. בסאונות מודרניות יש מד חום או תרמוסטט לבקרת הטמפרטורה.

מכניסים לסאונה לאחר שטיפה מראש. לעתים משרים במים חמים שנחימם מראש. בתוך החדר שופכים מעט מים על האבנים כדי ליצור קיטור. מומלץ שלא לשהות בסאונה יותר מ-15 דקות רצופות. בחוץ מנצלים צינון מהיר: טבילה באגם, מקלחת קרה או פשוט אוויר קר.

שהייה בסאונה מעלה את טמפרטורת הגוף ומפעילה מנגנוני ויסות חום. כלי הדם מתרחבים, בלוטות הזיעה עובדות חזק יותר, וקצב הלב והנשימה מתגברים. הגוף מפריש אדרנלין ואנדורפינים (חומרים שיכולים לתת תחושת רוגע וכאב מופחת). סאונה מרפאה ומרגיעה שרירים ותורמת להרגשה נעימה, אבל אין ראיות לכך שהיא מפנה רעלים או מורידה כולסטרול. סאונה לא מומלצת לחולי לב ולחולי ריאה. יש סיכון להתייבשות, לכן חשוב לשתות מים לפני ואחרי. שהייה ארוכה מ-15 דקות אינה מומלצת. יש דיונים לגבי סיכון להידבקות במחלות זיהומיות בסביבות לחות ומגע קרוב.

סאונה היא חדר חם שבו אנשים מזיעים. המקור של הסאונה בפינלנד.

החום בסאונה הפינית גבוה מאוד. בדרך כלל הוא בין 80 ל-110 מעלות. יש גם סאונות לחות. שם האוויר מלא במים והטמפרטורה נמוכה יותר.

לפני שנים ארוכות אנשים היו נעזרים בקרונות מרחץ נודדים. בהמשך בנו סאונות באדמה. שם היה תנור אבן שהוסק בעץ. כשהתנור לא היה עם ארובה, המרחצאות התמלאו בעשן. אלה נקראו "סאוו".

בזמן שעברו לבנות סאונות קבועות הוסיפו ארובה. שימוש בסאונות התפשט, אבל גם היו שטענו שהן בזבזניות או לא נקיות.

מאוחר יותר הסאונה הפכה לסמל חשוב בפינלנד. היא הופיעה בשירים וסיפורים. בזמן מלחמות ושינויים היא חזרה להיות פופולרית. היום יש בפינלנד סאונה בבית או ליד בית הקיץ.

סאונות בנויות מעץ. התנור (תנור = מכשיר שמחמם) עומד בפינה. על התנור שמים אבנים חמות. כששופכים על האבנים מים, הם הופכים לאדים. יש ספסלים בעומקים שונים. על הספסל העליון חם יותר. לפני הסאונה נשטפים במים חמים. אחרי שהייה קצרה בסאונה יוצאים לקרר את הגוף. בחלק מבתי הקיץ טובלים באגם קר.

בסאונה מזיעים הרבה. הזיעה עוזרת להרגיש רעננים ומרווחים השרירים. לא טוב להישאר הרבה זמן. שאותם חולי לב או בעיות נשימה ישתתפו בזה רק לאחר ייעוץ מרופא. חשוב לשתות מים לפני ואחרי כדי לא להתייבש.