סביבתנות

כפי שהוא נראה מהחללית אפולו 17. תצלום היסטורי זה, המכונה "תמונת גולת השיש הכחולה", עזר להביא את נושא הסביבתנות לעין הציבור.

סְבִיבָתָנוּת היא השקפה שמבקשת לשמור, לשקם או לשפר את הסביבה הטבעית וזכויותיה. התנועה קוראת לשינויים טכנולוגיים, מדיניים ואישיים כדי להתאים את הפעילות האנושית לסביבה ולשמור על המאזן האקולוגי. אקולוגיה היא חקר מערכות החיים והיחסים ביניהן וביניהן לבין הסביבה.


החשיבה הסביבתית החלה להיכנס לחברה כבר בתקופת המהפכה התעשייתית. התיעוש גרם לבעיות בריאותיות מקומיות, לזיהום ולצורך בשמורות טבע. המושג "טביעת רגל אקולוגית" מתאר כמה משאבים וזיהום אנחנו יוצרים.

בשנות ה־60, עם פרסום ספרה של רייצ'ל קרסון, "אביב דומם", עלה מודע ציבורי רחב יותר לבעיות ארציות ועולמיות. דאגות מרכזיות כללו: הרס נהרות, כריתת יערות הגשם, הכחדת מינים, התחממות עולמית (התחממות של האקלים העולמי), הידלדלות שכבת האוזון והשפעת רעלים על מארג המזון (איך מזהמים עוברים בשרשראות האוכל).

נוסדו מוסדות מחקר, תחום הכלכלה האקולוגית, מפלגות וארגונים ירוקים, חקיקה לאומית והסכמים בין־לאומיים, וטכנולוגיות "ירוקות" שמנסות להפחית נזק סביבתי. צעדים אלה הביאו הצלחות והעלו מודעות, אך בפועל ההשפעה הכוללת של האדם על הסביבה לא פחתה.

מדענים ואנשי ציבור הביעו דאגה עמוקה. הכלכלן קנת בולדינג הזהיר נגד צמיחה מעריכית בעולם סופי. ב־1992 פרסמו כ־1,700 מדענים "אזהרת מדעני העולם לאנושות". הם טענו שהמגמות הנוכחיות עלולות לשנות את העולם עד כדי פגיעה ביכולתו לקיים את החיים כפי שאנחנו מכירים אותם.


הסביבתנות שואבת השראה מאקולוגיה ומעקרונות מדעיים אחרים. היא רואה את החברה כמערכת חלק ממערכת טבעית גדולה ושואפת לחברה בת־קיימא, שתוכל להתקיים לאורך דורות. רעיון זה מתנגש עם אידאולוגיות התומכות בצמיחה בלתי מוגבלת ובהתייחסות לטבע כ"משאבים" למימוש רווח.


התנועה מחולקת לעתים לשתי גישות. הירוקים הבהירים הם חלקים פופולריים יותר. הם עובדים בתוך מערכות קיימות, ומבקשים להחדיר ערכים סביבתיים לתוך פוליטיקה וכלכלה. דוגמאות מוכרות כוללות ארגונים כמו גרינפיס.

הירוקים הכהים דורשים שינויים עמוקים יותר במבנה החברתי והכלכלי. הם טוענים כי האידאולוגיות הקיימות יוצרות דגש לא מבוקר על צמיחה. הזרמים האלה קשורים לרעיונות כמו אקולוגיה עמוקה, פשטות מרצון והשערת גאיה, שקוראות לשינוי יסודי ביחס האדם לטבע.

תמונה מפורסמת של כדור הארץ שצולמה מאפולו 17 נקראת "הגולה הכחולה". היא עזרה לאנשים לשים לב לכדור הארץ.


סביבתנות היא דאגה לכדור הארץ ולחיות. זה אומר לשמור על טבע נקי ובריא.


התעשייה והערים גרמו לזיהום. זה פגע בבריאות של אנשים ובחיות. "טביעת הרגל האקולוגית" אומרת כמה טבע אנחנו משתמשים.

בשנות ה־60 יצא ספר חשוב בשם "אביב דומם". מאז אנשים התחילו לדאוג ליערות, לנהרות ולחיות שנעלמות. התחממות עולמית פירושה שכדור הארץ נהיה חם יותר. מזהמים יכולים לעבור בשרשרת המזון, ולהזיק לחיות ולאנשים.

אנשים הקימו שמורות טבע, חוקים וארגונים ירוקים. הם גם מפתחים טכנולוגיות שמפחיתות זיהום.


יש שני סוגים של ירוקים. הירוקים הבהירים רוצים לשפר דברים בתוך המערכת הקיימת. הירוקים הכהים רוצים שינויים גדולים יותר בחברה. שניהם רוצים להגן על הטבע.

רייצ'ל קרסון כתבה ספר חשוב. ארגונים כמו גרינפיס עובדים כדי לשמור על כדור הארץ.