סודה לשתייה

סודה לשתייה (נתרן מימן פחמתי, NaHCO3) היא מלח נפוץ. משתמשים בה בבית ובתעשייה, למשל באפייה, בבישול, בניקיון ובמטפים לכיבוי אש.


חומר מוצק גבישי לבן, בדרך כלל כאבקה דקה.



ניתן להכין נתרן פחמתי מתגובה בין נתרן הידרוקסיד (NaOH) לפחמן דו-חמצני (CO2): 2NaOH + CO2 -> Na2CO3 + H2O. אחר כך נתרן פחמתי מגיב עם CO2 ומים כדי ליצור NaHCO3: Na2CO3 + CO2 + H2O -> 2NaHCO3.


בסודה לשתייה במים היא מתפרקת ליונים: קטיון נתרן (+Na) ואניון מימן-פחמתי (HCO3^-). המימן-פחמתי הוא בסיסי (משמעות: יוצר סביבה פחות חומצית) ויכולה להיווצר הידרוקסיד (OH^-). סודה לשתייה מנטרלת חומצות. דוגמה פשוטה עם חומצה הידרוכלורית: NaHCO3 + HCl -> CO2 + NaCl + H2O. התוצר כולל פחמן דו-חמצני (גז, בועות) ומלח שולחן (NaCl).


ב-60°C ומעלה סודה לשתייה מתפרקת ומשחררת הרבה CO2. לכן משתמשים בה בחומרים מתפיחים לאפייה ובמטפים לכיבוי. בהתכה נוספת מעל כ-850°C יכולה להתרחש פירוק נוסף של Na2CO3 ל-CO2 ולנתרן חמצני (Na2O).


התהליך התעשייתי העיקרי הוא תהליך סולווה (Solvay), שפותח על ידי ארנסט סולווה ב-1864. מעבירים CO2 דרך תמיסה מרוכזת של מלח (NaCl) ואמוניה (NH3). התגובה היא: NaCl + CO2 + NH3 + H2O -> NaHCO3 + NH4Cl. התמיסה מבעבעת באמוניה ואז ב-CO2; האמוניה יוצרת סביבה בסיסית שבה NaHCO3 כמעט לא מסיס ולכן משקע כמוצק. האמוניה כמעט תמיד ממוחזרת בתהליך.

חלופה תעשייתית קצרה היא כרייה של המינרל Trona, שמכיל צורות של סודה לשתייה, כמו במכרות בוויומינג, ארה"ב.


בהכנת מזון: כחומר מתפיח באפייה. נטרול חומצות: מנטרלת מדי חומציות. שימושים רפואיים וקוסמטיים: כחומר מרגיע לעיתים. כחומר ניקוי: בסודה לשתייה יש יכולת ניקוי עדינה.


ניתן להתיז אבקת סודה לשתייה בלחץ כדי לנקות משטחים. היא שחיקה עדינה כי הגרגרים מתפוררים בפגיעה. דוגמה בולטת: ניקוי פסל החירות ב-1980. משתמשים בה להסרת לכות, צבעים וחלודה על קירות, רצפות פרקט, כלי שיט ומכונות תעשייתיות.


בפולקלור נזכר מיתוס שאומרים שסודה לשתייה מדכאת יצר מיני. הסיפור על הוספתה למזון חיילים או אסירים הופיע בספרו של ליון פויכטוונגר, אך המיתוס חסר ביסוס.

סודה לשתייה נקראת גם נתרן מימן פחמתי. הנוסחה שלה היא NaHCO3. זה חומר לבן אבקתי. משתמשים בו במטבח ובניקיון.


היא אבקה לבנה ופחות או יותר גבישית.


סודה לשתייה נוצרת כימית כשמוסיפים CO2 (גז פחמן דו-חמצני) למלח ומים. היא יכולה להתפרק בחום ולשחרר CO2. לכן משתמשים בה באפייה, היא עושה בועות ואופה את הבצק.


כשמוסיפים סודה לשתייה לחומצה, עולות בועות גז (CO2). זה יוצר קצף ובועות.


מרבית הסודה לשתייה מיוצרת בתהליך שנקרא סולווה. ארנסט סולווה פיתח את התהליך במאה ה-19. בתהליך מוסיפים CO2 לאמוניה ומלח, והסודה לשתייה נופלת כגוש מוצק שניתן לאסוף.

יש גם כרייה של מינרל שנקרא Trona. במקומות כמו וויומינג בארה"ב שמוציאים אותו מהמכרה.


באפייה: כחומר מתפיח שיוצר בועות. בניקיון: אבקה עדינה שעוזרת להסיר לכלוך. אפשר גם לנקות מבנים חשובים, למשל ניקוי פסל החירות ב-1980.


יש שמועה שסודה לשתייה מדכאת יצר מיני. זה לא נכון. הסיפור הופיע בספרים, אבל אין לו הוכחה.