סויה

סויה (Glycine max) היא צמח ממשפחת הקטניות (קטניות = משפחה של צמחים כמו שעועית וקטניות אחרות) והייתה אחד הגידולים התרבותיים העתיקים.

מקובל שסויה התרבותית התפתחה מהסויה הברה. גידול הסויה התחיל ככל הנראה בצפון ובמרכז סין לפני כ-4,000 שנים. כ-2,000 שנים לאחר מכן הומצאו חלב סויה וטופו על ידי לי אן משושלת האן. הסויה הגיעה לאירופה ולאמריקה רק במאה ה-19.

הצמח חד־שנתי, בגובה 40, 120 ס"מ. עליו בדרך כלל תלתניים, הפרחים קטנים והתרמילים שעירים וקצרים. הסויה רגישת לשינוי אור היום; צמיחתה אורכת כ-80, 160 ימים, לפי הזן ותנאי הגידול. קיימים עשרות עד מאות זנים של פולי סויה בגדלים וצבעים שונים. בפולים בשלים הקליפה קשה ומגינה על הזרע.

חלק משמעותי מהזנים עברו השבחה לעמידות למזיקים ולקוטלי עשבים, כדי לצמצם ריסוס.

בשנות ה־50 הסויה כמעט ולא היתה מוכרת בישראל. חיים ויצמן עודד את החקלאים לייבא אותה. אליהו נבות חקר זנים בחו"ל והחל לפתח ולשווק זנים בארץ. נבות פיתח בין היתר זנים כמו "הרצליה" ו"נבות". הזן "נבות" מפורסם בזכות זמן צמיחה קצר של כ־85 יום במקום כ־200 יום.
נבות קידם את הסויה בקרב חקלאים ובציבור דרך הדרכות, הרצאות וחוברת מתכונים.

מקור הסויה בדרום־מזרח אסיה, אך כיום רוב הגידול בעולם מרוכז בארצות הברית. כ־45% משטחי הגידול ו־55% מהייצור הם בארה"ב. מדינות מובילות נוספות הן ברזיל, ארגנטינה, סין והודו. בברזיל מפנים לעיתים יערות גשם לשתילת סויה, שרוב שימושה הוא כמזון לבקר בתעשיית הבשר.
הסחר העולמי בפולי סויה גדול מאוד; סין היא היבואנית הגדולה ביותר, וברזיל היא היצואנית הגדולה.

כ־85, 90% מתוצרת הסויה משמשת כמזון לבעלי חיים, במיוחד לבקר. חלק קטן מיועד לאדם ונאכל כזרעים יבשים, מותססים, כטופו או כחלב סויה. בעמי המזרח הסויה היא מזון יומיומי.

פולי סויה הם מקור לחלבון מלא (חלבון מלא = כולל את כל חומצות האמינו החיוניות). בפולים יש כ־36% חלבון ו־20% שמן, והשאר פחמימות. בגלל תכולת החלבון הם משמשים תחליף לחלבון מן החי.

צריכת סויה מקושרת ליתרונות בריאותיים מתונים. חלבון סויה יכול להוריד במקצת כולסטרול כללי ו‑LDL. הוא עשוי להקל מעט על גלי חום בתקופת המנופאוזה (תקופת גיל המעבר). אצל נשים אסייתיות נצפה קשר בין צריכה מוקדמת של סויה לבין ירידה בסיכון לסרטן השד מאוחר יותר, אך לא נמצא קשר כזה בשימוש בתוספים.
תוספי איזופלבונים (נמצא בסויה) עשויים לעזור לבריאות העצם אחרי ההפסקת הוסת, אך הממצאים אינם עקביים. צריכת סויה עשויה להוריד מעט לחץ דם אצל אנשים עם יתר לחץ דם.

גופי בריאות גדולים, כולל NCCIH בארה"ב, מצאו שסויה היא בדרך כלל מזון בטוח פרט למי שיש לה אלרגיה לסויה. תוספי סויה קצרים בטוחים, אך לא ברור אם בטוחים לשימוש ארוך טווח. תופעות לוואי נפוצות הן הפרעות עיכול.

יש לשקול צריכה מופרזת במקרים מסוימים: סויה עלולה להשפיע על תפקוד בלוטת התריס אצל אנשים עם חוסר יוד. לא הוכח שנשים עם סרטן שד נפגעות מאכילת סויה בתפריט, אך הבטיחות של תוספים עשויה להיות שונה. צריכה גבוהה מאוד בזמן ההריון או ההנקה אינה ברורה מבחינת הבטיחות.

סויה מכילה פיטואסטרוגנים (חומרים צמחיים הדומים להורמון אסטרוגן). אלה יכולים להיות פעילים בחולשה כאסטרוגן או כאנטי־אסטרוגן. חששו שהם יפגעו במערכת הרבייה, אך מחקרים אפידמיולוגיים וקליניים לא הראו השפעות שליליות ברורות. אוכלוסיות במזרח אסיה צורכות סויה ברמה גבוהה ללא סימני פגיעה נרחבים.

משרד הבריאות ועמותת עתיד קובעים שצריכת סויה בטוחה בכל שלבי החיים, כולל ינקות, ילדות והתבגרות, ושעלולה לספק יתרונות בריאותיים. העמדה מבוססת על ניתוח מאות מחקרים.

סויה (Glycine max) היא צמח ממשפחת הקטניות. אנשים גידלו אותה כבר לפני אלפי שנים.

הסויה הגיעה מסין לפני כ־4,000 שנה. ממנה המציאו טופו וחלב סויה. רק במאה ה־19 הגיעה לאירופה ולאמריקה.

הצמח גדל בשנה אחת. יש לו עלים, פרחים ותרמילים עם פולים בפנים. יש הרבה זנים וצבעים.
הסויה צריכה פחות מים יחסית לערך התזונתי שלה.

אחרי מלחמת העולם השנייה ניסו מדענים ישראלים להכניס סויה לארץ. אליהו נבות פיתח זנים מקומיים. אחד הזנים נחשב למהיר וצומח בכ־85 יום.

היום הרבה סויה גדלה בארצות הברית. גם ברזיל, ארגנטינה, סין והודו מגדלות סויה.
בחלק מהמקרים כורתים יערות בשביל שטחי סויה. רוב הסויה בעולם מיועדת לאוכל לבעלי חיים.

אנשים אוכלים סויה כטופו, כחלב סויה, או כגרגירים. הרבה סויה ניתנת לבקר בתעשיית הבשר.

פולי סויה עשירים בחלבון. חלבון מלא אומר שיש בהם את כל חומצות האמינו החשובות.
פולי סויה מכילים הרבה חלבון וכמות נכבדה של שמן.

סויה יכולה לעזור מעט בהורדת כולסטרול ובגלי חום אחרי גיל המעבר. היא כנראה טובה בעצמות אצל חלק מהנשים, אך הראיות לא ברורות.
רוב גופי הבריאות אומרים שסויה בטוחה למעט מי שיש לה אלרגיה. יש לה גם חומרים הנקראים פיטואסטרוגנים (מולקולות צמחים הדומות להורמון אסטרוגן, אך חלשות). זה לא הראה נזק ברור באוכלוסיות שצורכות סויה הרבה.

משרד הבריאות בישראל אומר שצריכת סויה בטוחה בכל הגילים ולרוב מועילה.