סופרג'יזם

סוּפְרָג'ִיזְם (מאנגלית: Suffrage, זכות הצבעה, היכולת לבחור ולהיבחר) הייתה תנועה חברתית ופוליטית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. נשים פעלו כדי להשיג זכות הצבעה, שהייתה בראש ובראשונה נחלתם של גברים. הפעילות כללה הפגנות, נאומים, מאמרים וצורות של מרי אזרחי (סיוע פסיבי בהתנגדות לחוקים). רבים ראו את הנשים כאיום על הסדר החברתי, אך המאבק שינה את מעמד הנשים במאה ה-20.

רעיונות של חירות, שוויון ונאורות שהופצו על ידי המהפכות של המאה ה-18 הובילו לדרישה לזכויות שוות גם לנשים. במהלך המאה ה-19 חל שיפור במעמדן של נשים, אבל ברוב המדינות הן עדיין לא יכלו לבחור ולהיבחר.

ראשית התנועה ממוקמת בוועידת סנקה פולס (Seneca Falls) ב-1848. שם כתבו אליזבת קיידי סטנטון וסוזן ב. אנתוני מנשר שקרא להכרה בזכויות שוות, ובתוכו דרישה לזכות בחירה. השם "סופרג'יסטיות" הוטבע ככינוי בהשמטה ב-1906, ונשים רבות אימצו אותו בגאווה.

המאבק בולט בארצות הברית ובממלכה המאוחדת. בארצות הברית הובילו את המאבק נשים משכילות מהמעמד הבינוני, כמו סטנטון ואנתוני. ב-1869 הוקמה ההתאחדות הלאומית למען זכות הבחירה לנשים (NWSA), שאחרי איחוד עם ארגון אחר הפכה ל-NAWSA ונשאה בתהליך שהתקרב בסופו להשגת הזכות.

בבריטניה התמקד המאבק בפרלמנט הבריטי. ארגונים בולטים כללו את NUWSS, גישה שפעלת בדרכי שלום, ואת WSPU, שהונהגה על ידי אמלין פנקהרסט ובנותיה. ה-WSPU נודע בפעולות נועזות יותר כדי לזכות בתשומת לב הציבור והעיתונות.

הצלחות מוקדמות במדינות מסוימות, כמו ניו זילנד ב-1893, והרחבת התמיכה הציבורית, גרמו לשינוי בגישות. חלק מהארגונים נקטו בשיטות אקטיביסטיות יותר, גם בעימותים עם החוק. פעולות מיליטנטיות כללו השחתת רכוש ופעולות מחאה בשטח הציבורי, מה שהוביל לעתים למאסר והשבת רעב של עצירות כצורת מחאה.

בראשית המלחמה חלק מהמנהיגות השביתו את המאבק ומיקדו את פעילותן במאמץ המלחמתי. נשים עבדו בתעשייה ובשירותים, ותרומתן לחזית ולכלכלה חיזקה את הטיעונים לזכויות פוליטיות.

המאבק הצליח בחלקים גדולים של העולם המערבי: בממלכה המאוחדת ניתנה זכות הבחירה לנשים ב-1918 במגבלות גיל ורכוש, והורחבה לכל הנשים מעל גיל 21 ב-1928. בארצות הברית הוענקו זכויות מלאות לנשים בתיקון ה-19 לחוקה ב-1920. שווייץ העניקה את הזכות לנשים מאוחר יותר, ב-1971.

בין הבולטות: אליזבת קיידי סטנטון, סוזן ב. אנתוני וסוג'ורנר טרות' בארצות הברית; אמלין ופנקהרסט, מיליסנט גארט-פוסט ואמילי דייוויסון בממלכה המאוחדת. חלק מהן הובילו ארגונים מרכזיים ושינו את השיח הציבורי.

המאבק השפיע על ספרות, עיתונות וקולנוע. סרטים עכשוויים מציגים גם דמויות היסטוריות אמיתיות וגם דמויות בדיוניות, כדי להראות את המאבק ואת הדרך להשגת הזכות.

סופרג'יזם פירושו זכות בחירה, היכולת לבחור ולהיבחר. זה היה מאבק נשים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. נשים רצו להצביע ולשנות חוקים.

הרעיונות על חירות ושוויון אחרי מהפכות ישנו את החשיבה. נשים רצו לחלק שווה של זכויות ושל חינוך.

בשנת 1848 הייתה ועידת סנקה פולס. אליזבת קיידי סטנטון וסוזן ב. אנתוני כתבו שם מסמך שקרא לזכויות שוות, כולל זכות הצבעה.

בארצות הברית נשים ארגנו נאומים, פגנו בעצומות והפגינו. בבריטניה היו שני סוגי ארגונים: אחד פעל בדרכי שלום, והשני נקט פעולות נועזות יותר. אמלין פנקהרסט הנהיגה ארגון שנודע בפעולות חזקות כדי למשוך תשומת לב.

עובדות של נשים בעבודה ובמלחמה הראו עד כמה חשוב שתינתן להן זכות בחירה. חלק מהנשים שבתו רעב כדי לדרוש שינוי.

במלחמה נשים עבדו במפעלים ובשירותים. זה חיזק את הרעיון שנשים ראויות לזכויות פוליטיות.

ניו זילנד נתנה זכות בחירה כבר ב-1893. בממלכה המאוחדת נתנה זכות בחירה ב-1918 וב-1928 הורחבה לכל הנשים מעל 21. בארצות הברית הושלם המהלך ב-1920 בתיקון ה-19. שווייץ נתנה זכות בחירה ב-1971.

שמות חשובים: אליזבת קיידי סטנטון, סוזן ב. אנתוני, אמלין פנקהרסט, אמילי דייוויסון.

יש סרטים וסיפורים שמראים את המאבק. הם מתארים נשים שאומצו כדי להשיג שינוי גדול.