סחלביים

סחלביים היא משפחה רחבה ומגוונת של צמחים בעלי פרחים בסדרת האספרגאים. פרחיהם בדרך‑כלל צבעוניים וריחניים, והם ידועים במשפט ״משפחת הסחלבים״. המשפחה כוללת יותר מ‑763 סוגים וכ־28,000 מינים לפחות. הסחלבים פופולריים כצמחי נוי, ויש מעל מאה אלף הכלאות בין סוגיהם.

רוב הסחלבים נפוצים באזורים טרופיים, אבל ניתן למצוא אותם גם באזורים אחרים בעולם. הממשלה של המסחר וההגנה על פרחי הבר הובילה להגנה על סחלבים רבים.

לסחלבים יש מנגנונים מתוחכמים לקשר עם הסביבה. רבים מהם אפיפיטים, כלומר צומחים על צמחים אחרים אך אינם טפילים. על שורשי הסחלבים גדלה פטרייה הנקראת מיקוריזה; זו מספקת להם חומרי מזון חשובים.

דרך ההאבקה על ידי חרקים מורכבת: עלה העטיף התחתון, השפית, משמש משטח נחיתה לחרקים ולעתים מדמה צורת חרק נקבי. בחלק מהמינים השפית נראית כמו דבורה, והפרח מפזר ריח שמושך דבורים זכרים. מיני Bulbophyllum פודחים ריח חזק שמושך זבובים. אצל מינים אחרים יש דורבן, מבנה ארוך שמכיל צוף ומושך עשים עם לשון ארוכה.

אבקת הפרח מאורגנת בגושים שנקראים אבקיות. האבקיות נדבקות לחרק בעזרת מבנה דביק. כשהחרק מגיע לפרח אחר, הוא מעביר את האבקה לשחלה ושם מתבצעת ההפריה.

רביית הסחלביים נעשית בעיקר באמצעות זרעים. זרעי הסחלבים הם כמעט מיקרוסקופיים, לפעמים נקראים ״זרעי אבק״, ולכן הם נוטים להתפזר למרחקים גדולים. הזרעים חסרי אנדוספרם (חומר מזין), ולכן הנביטה איטית. בטבע הזרעים זקוקים לפטרייה סימביונטית כדי לנבוט ולהתפתח. צמיחת הזרע לצמח בוגר יכולה להימשך עד עשר שנים.

בריבוי מסחרי מגדלים את הזרעים במעבדות על מצע מעוקר כמו ג'ל עם חומרי מזון, או על מצע של הפטרייה. בתרבות הגידול, בדרך‑כלל נראים פרחים אחרי עד חמש שנים.

סחלבים עולים גם מחלקי צמח. חלק מהזנים יוצרים ״קייקי״, צמח קטן בצד, שניתן להפריד לאחר שיתפתח. אחרים יוצרים ייחורי אוויר עם שורשים בין חיקי העלים. כיום משתמשים גם בתרבית רקמות מריסטמטיות, תאי גזע של הצמח, כדי לייצר צמחים במעבדה.

כל סחלבי הבר מוגנים במסגרת אמנת CITES לסחר בינלאומי בצמחים ובחי. רבים מהמינים נמצאים בסכנה או באיום באזורי הגידול הטבעיים.

השימוש העיקרי בסחלביים הוא כצמחי נוי, באדמה או בקמעות. מרכיבי סחלב משולבים גם בבשמים.

פולי סחלבי הווניל משמשים לתיבול, בעיקר בקינוחים. משתמשים בזרעים או במיצוי אלכוהולי של הפולים. וניל הגיע במקור ממקסיקו. כיום מגדלים אותו בעיקר במדגסקר, בהודו ובסין. בגלל עלות גבוהה, נעשה שימוש בתמציות המכילות ונילין מלאכותי.

משקה הסחלב פופולרי במזרח התיכון. הוא נעשה מעמילן פקעת הסחלב. בגלל המחיר, לעתים מערבבים אותו בעמילנים אחרים ובמי ורדים. בדרום טורקיה מכינים אבקת פקעות מיובשת ונקראת "מילד" (milled), שמשמשת להכנת גלידת דונדורמה.

יש וויכוח אם משפחת הסחלביים או משפחת המורכבים היא הגדולה ביותר בצמחי הפרחים. נכון לעכשיו משפחת המורכבים מובילה במספרים, כשהסחלבים נמצאים אחריה.

בישראל גדלים כ‑30 מיני סחלבים בר, כולם מוגנים. גם במספר כה קטן יש מגוון טיפוסים ומנגנוני האבקה מעניינים. לאחר שינויים סיסטמטיים הועברו מינים מהסוג Orchis לסוגים Anacamptis ו‑Neotinea. שמות עבריים לא שונו, וזה עלול ליצור בלבול.

תכונות הסחלבים צבעוניות ומיוחדות, והן שימשו השראה לאומנים וסופרים. יש יצירות רבות שעוסקות בסחלבים וביופיים.

סחלביים הם משפחה גדולה של צמחים עם פרחים יפים. הפרחים צבעוניים וריחניים.

רוב הסחלבים גדלים על צמחים אחרים מבלי להזיק להם. צמחים כאלה נקראים אפיפיטים. על שורשיהם חיים פטריות בשם מיקוריזה. הפטרייה עוזרת לסחלב לקבל מזון.

הפרחים בנויים בצורה מיוחדת. עלה שנקרא שפית משמש כמשטח נחיתה לחרקים. חלק מהפרחים נראים כמו חרק. זה מושך חרקים שמאביקים אותם.

זרעי הסחלבים זעירים מאוד. קוראים להם ״זרעי אבק״. הם כמעט בלי חומר מזין. לכן הזרעים זקוקים לפטרייה כדי לנבוט. צמח מסחלב יכול לקחת שנים עד שיפתח פרח.

חלק מהסחלבים מייצרים קייקי, צמח קטן שניתן להפריד. יש גם שיטות מעבדה שמייצרות צמחים מתאים בודד.

כל מיני סחלבים בר מוגנים על‑ידי חוקי סחר בינלאומיים. זה כדי לשמור עליהם בטבע.

סחלבים גדלים בגנים ובאגרטלים כי הם יפים. חלק מהסחלבים משמשים ללהכנת בשמים.

ווניל מגיע מפולי סחלבי הווניל. משתמשים בו להוסיף טעם לקינוחים. בעבר הווניל היה ממקסיקו. היום מגדלים אותו באיים ובמדינות רבות.

במזרח התיכון מכינים משקה מסחלב. שותים אותו חם עם מי ורדים. בדרום טורקיה מכינים ממנו אבקה לגלידה מיוחדת.

בישראל יש כ‑30 מיני סחלבים בר. כל המינים האלה מוגנים. מספר השמות המדעיים השתנה בשנים האחרונות.

יופי הסחלבים השראה לאומנים. הם מופיעים ביצירות רבות.